התנצלות
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום לכולם, אני מתנצל על מה שקורה בפורום. תמיד האמנתי שהפורום אינו שלי והוא שייך לציבור והתשובות של הקוראים חשובות לפחות ואפילו יותר מהתשובות הרפואיות המלומדות. במשך שנתיים וחצי אני מנהל את הפורום ואף פעם לא היה מצב עגום שכזה. מספר מועט של טרדנים העסוקים בעצמם בלבד מונעים כל אפשרות להמשך העבודה התקינה. אני מתנצל בפני כל האנשים שנכנסו לפורום לקבל תשובות ואין אפשרות לענות להם עניינית. בשלב הזה איני רואה כל אפשרות להמשיך ולעבוד בפורום. אני מודה לכל מי שתרם לפורום במשך השנים, אומר את האמת שההשקעה שלי הייתה גדולה מאוד אבל אני למדתי ונהניתי, ובמיוחד נהניתי להכיר ולהוקיר את האנשים אשר תרמו והשקיעו והפכו "לגרעין הקשה" של המשתתפים. . שיהיה טוב לכולנו והרבה בריאות דר' גיורא הידש
אולי זה סוג של סיכום דברים, ואני מרגישה קצת כאילו אני עוזבת מטפל... אין לי מה לומר, נורא עצוב לי, אבל מניסיוני הקצר, וגם כתבתי את זה פה, קשה להילחם בטרולים. באופן די עצוב זה מקבל פה משמעויות קשות במיוחד משום נושא הפורום. אני לא חושבת שיש בכלל מילים, או מחשבות לתאר את מידת ההערכה של אליך. כבר זמן רב אני פוקדת את הפורום (לפי דעתי מאז דצמבר 2002). הייתה תמיד אוזן קשבת עם דברי חוכמה ושאלות מכוונות. נמנעת מלתת עצות או להציג את דעתך בכל אותם מקומות שהפסיכולוגים שלי וגם הפסיכיאטרית (שלא לדבר על חברים) כשלו בהם שוב ושוב. הרבה פעמים, בימים לא טובים, נכנסתי לפורום רק כדי לקרוא תגובותש אתה כותב לאחרים. האכפתיות, הזיכרון, שימת הלב לפרטים ממש גרמו לי להרגיש טוב. לדעת, שפה, בניגוד לשאר העולם שמאכזב או ומייאש אותי עד כאב, יהיה תמיד מישהו שידע לומר משהו טוב. לא רק משהו טוב כללי, או משהו שטוב למישהו אחר, אלא משהו שטוב בשבילי. ממש כאילו יש פה הכירות כמו בקליניקה. הפתעת אותי כל פעם מחדש ברמת הדיוק שלך, ביכולת לתת כל פעם הסבר חדש לתופעותמוכרות באופן שתואם את רוח הדברי בה נכתבה השאלה. נדהמתי מהיכולת שלך לקרוא בין השורות ולומר את מה שמטפלים כה רבים נמנעים מלומר - רק מי שחווה דיכאון יכול בכלל להבין את העוצמות. חוץ מכל הכישורים הטיפוליים הנדירים שלך, הצלחת להחזיק בניהול הפורום במשך זמן רב, כאשר מדובר בהשקעה מרובה. לפעמים תהיתי מתי יימאס שלך, מתי תרגיש שזה גוזל ממך כוחות שאמורים להיתרם גם לתועלתך, וגם פה הצלחת להפתיע ולהראות מחוייבות, עקשנות והתמדה שאין כמותה. אני בהחלט מעריצה אותך על כך מה שעשית ומאחלת לך הצלחה מרובה ונחת רוח בכל מעשה ידך.את האנרגיות שלך בהחלט עדיף להשקיע במטופלים ולא בניקוי הודעות נאצה בפורום... אני יושבת וחושבת אם יש משהו שרציתי לומר שלא העלתי על הכתב ב-ר-ו-ר!! כל כך קשה לדחוס אדם אחד, גדול כמוך לתוך שורות בתוך פורום. כמה שאנסה, ההתבטאות שלי עדיין נשמעת לי עילגת מול מה שהיא אמורה לבטא. אני מקווה שהצלחתי להעביר משהו בכל זאת. אני מקווה שזה מספיק עוצמתי כדילורמ כל מה התכוונתי. השיר היחיד שעולה לי עכשו בראש זב השיר של שרית חדד : "אתה תותח, אין אין עליך, מתה עליך...." ברגשי הערכה וכבוד עד אין קץ. א'
מצטרפת לכל מילה שלך. הפורום הזה ודר הידש היו הבית שלי בגולה. מגבלות שך שפה ופתיחות גרמו לי לחפש ולמצוא את המקום הזה. כשנפגשתי עם המטפלת של ביתי היא הופתעה מהידע שלי וזה בזכות דר הידש והחברים תמיד הוא זכר כל אחד וכל בעיה בצורה אישית. הדבר שהכי ריגש אותי היה שכשהבת הרגישה טוב יותר כתבת " עכשו תדאגי גם לבת הקטנה " את זה אומר רק אחד שאכפת לו. אני מקווה שאחרי שהכל ירגע תחזור בשבילנו שצריכים אותך ואוהבים אותך. יום עצוב
יהיה בסדר אתה עוד תחזור מי מוכן להתערב על החיים הזולים שלי????
בשל דור כפסע היה ביני ובין המוות הגואל והמיוחל וחלה הדרדרות נוראה- במצבי הנפשי! כל כך כואב לי שזוהי אף תחושתך. לבי נקרע לגזרים. איך אתה חש כעת? האם הוטב לך? אם תתבע אותו בתביעת נזיקין (עם הוכחת נזק ממשי) הוא יצטרך למכור את המכנסיים שלו.
לגיורא המקסים, אני מרגישה צורך לשלוח לך, חיבוק וירטואלי אבל חיבוק אמיתי והרבה אהבה... ונקווה שיהיה רק טוב. לך באהבה
