2 שאלות לדוקטור הידש

יש לי שתי שאלות שמאד מציקות לי לגבי הדיכאון שחליתי בו. 1. האם אפשר להגדיר דיכאון כמחלה לכל דבר (במקביל למחלה גופנית) ? והם יש להתיחס אליה כאל מחלה לכל דבר ועניין? במה זה מוגדר כמחלה? ואם זה אכן תחת הקטגוריה של מחלה- מדוע אנשים הקרובים והרחוקים אינם מכירים באדם כחולה ומתנכרים אליו דוקא בזמן שהוא הכי זקוק להם? והרי לחולה יש הרבה פריבילגיות ואנשים עוטפים אותו בחום, אהבה, התחשבות ורחמים. למה בדיכאון ההפך הגמור? 2. האם מותר ליטול פבוקסיל בפסח? כלומר האם זה כשר לפסח ולא חמץ גמור?

לחולה בדיכאון מנסיוני, דיכאון היא בהחלט מחלה בעייתית. מצד אחד, אין ספק שיש בה חלקים פיסיים משמעותיים, כמו בכל מחלה פיסית אחרת. מצד שני, יש בה גם חלקים "נפשיים", כמו מחשבות קשות- שהן גם תולדה של כימיה אבל זה לא כל כך ברור לחולה ולמשפחתו, וזה מה שמקשה כל כך. איך אפשר לדעת אם המחשבות האיומות זה הדיכאון או אני? האם החולה בדיכאון הוא רע, מניפולטיבי, נצלן ומפונק או שבאמת הוא חולה וסובל מחוסר איזון ביוכימי במוח? המשפחה לא מבינה, לפחות בהתחלה. מנסים "לעודד" בכל מיני עצות לא מתאימות כמו- תחשבי חיובית, וזה כל כך מעצבן עוד יותר, כי הדיכאון הוא לא סתם עצבות רגילה של החיים, הוא חזק הרבה יותר. בשביל זה אנחנו צריכים את אנשי המקצוע, שיעזרו לנו ולבני משפחתינו להבין יותר שהדיכאון היא אכן מחלה ככל המחלות, רק שכאן היא פוגעת בדברים שמבחוץ נראים אישיותיים- מחשבות, רגשות, התנהגויות, ולא באיזה איבר ברור ובולט כמו גרון, רגל, יד. במשבר הדיכאוני האחרון שלי- שכבר חלף, ברוך השם, אני זוכרת שעברה לי מחשבה לקחת 4 כדורי אקמול- לא בשביל למות אלא כדי שהגוף יפגע- בלי לגלות לאחרים שאני פגעתי בו, ואז אוכל להיות קצת חולה פיזית, יטפלו בגוף שלי, והנפש שלי תוכל קצת לנוח. דיכאון היא מחלה איומה, בדיוק בגלל הדברים שציינת- שהמשפחה לא מבינה. בעלי שינה לגמרי את ההתייחסות הביקורתית שלו כלפי רק אחרי ביקור משותף אצל הפסיכיאטרית שהסבירה לשנינו איך פועל השיבוש של הנוירוטרנסמיטורים במוח, ומה בדיוק עושות התרופות, ואיך המחלה פוגעת במחשבות ובאנרגיה. ההורים שלי הפסיקו לכעוס עלי ועל הדיבורים שלי על מוות רק אחרי שקניתי להם ספר שמסביר על הדיכאון ועל ההתמודדות של המשפחות איתו. צריך לזכור שגם למשפחה שלך קשה, והם זקוקים להדרכה ולתמיכה מאיש מקצוע, לא פחות ממך. וכשהדרכה כזאת ניתנת, יש הקלה משמעותית. כי בדיכאון כל כך צריכים את הפינוק והתמיכה והעזרה. כי בדיכאון כל כך קשה להתמודד עם משימות החייים הפשוטות ביותר. כי בדיכאון רגשות האשמה מייסרים כל כך . כי דיכאון היא מחלה איומה. יחד עם זאת, כשתצאי מהדיכאון הזה שלך, תהיי אדם אחר- הרבה יותר שמחה מלפני הדיכאון, והרבה יותר מעריכה את הדברים הקטנים של החיים. אני מאחלת לך יציאה מעבדות לחירות, יציאה מבין המיצרים הנפשיים הכואבים של מחלת הדיכאון. חג פסח כשר ושמח, תמי.

ראה בקישור להלן. פבוקסיל מופיעה ברשימה זו. מימין למעלה אפשר לראות שרשום במסגרת בצבע תכלת שמדובר ב"תרופות כשרות לפסח" ולא רק "תרופות כשרות" כמו שכתוב באמצע; וכפי שמופיע בכתובת, האתר מעודכן לפסח שנת 2005: http://www.clalit.org.il/passover2005/medicine1.asp?letter=פ&sort=1

מקווה שהקישור הזה כן יעבוד. הבלבול בכתובת הקודמת הוא בגלל האותיות העבריות שבתוכה. הנה ניסיון נוסף: http://www.clalit.org.il/passover2005/medicine1.asp?letter=f&sort=2