רילטלין
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
בני לקוח כבר כ-4 שנים ריטלין שבשנתיים האחרונות הוא לוקח את הריטלין SR20 . כיום הוא בכיתה ז'. האם אין זה מסוכן לקחת כמה שנים רצופות ועוד יש כמה שנים של לימודים לפניו??? תודה אמא מודאגת
במקור ריטלין מיועד בעיקר לילדים עם הפרעת קשב ו/או היפראקטיביות בגילאים 6-13. בשנים האחרונות נותנים ריטלין גם למתבגרים ולמבוגרים, כלומר ללא הגבלת גיל או זמן. יחד עם זאת מתן ריטלין למתבגרים איננו אוטומטי אלא תלוי בהערכה פסיכיאטרית. אם פסיכיאטר מתרשם שיש לילד בעיות נפשיות נוספות אז ייתכן שאין מקום להמשיך בריטלין מעבר לגיל 13 למרות שקיימת אבחנה קודמת של ADHD ולכן חשוב שהילד יגיע לבדיקה של רופא מומחה פעם בחצי שנה לפחות.
נהוג לתת ריטלין מגיל 5-6 עד לגיל ההתבגרות כלומר עד גיל 14 לערך. לאחרונה הותר מתן ריטלין אף לסטודנטים בעלי הפרעות קשב וריכוז, באמצעות הערכה פסיכיאטרית כמובן. יחד עם זאת חשוב לבדוק שהילד לא סובל ממחלות או הפרעות נפשיות אחרות מעבר להפרעות קשב וריכוז ו/או היפראקטיביות. לכן חשוב מאד להיות במעקב רפואי ופסיכיאטרי כל כמה חודשים למען הסדר הטוב
אני מרשה לעצמי להגיב להודעתך מכיוון לא כ"כ צפוי. אני תלמיד שנה 3 בביה"ס להכשרת מורים בטכניקת אלכסנדר בחיפה. ט"א ידועה בעיקר בהקשר לבעיות יציבה ותנועה, שגם זה לא מדוייק. מה שלא ידוע ברבים הוא ההשלכות של לימוד הטכניקה על תחומים שלכאורה מרוחקים לגמרי מיציבה ותנועה, כמו ריכוז ושליטה על המזג. מאד בקצרה: אלכסנדר טען - וגם הוכיח - שהחינוך המודרני תרם הרבה מאד להתפתחות הפרעות קשב אצל ילדים שהאיזון הפסיכו-פיזי שלהם לקוי. התורמה היא כפולה: הן בדרישה הבלתי-סבירה "להתרכז" בדבר אחד בכל פעם, בעוד שהמוח האנושי מסוגל בקלות לעסוק בבת אחת בכמה נושאים בתקופת זמן נתונה, תוך יצירת סדר עדיפות גמיש לפי הנסיבות, והן בנסיונות השגויים לטפל בבעיות ריכוז וקשב ע"י הפעלת לחץ נוסף באותו כיוון, במקום להטיל ספק בעצם השיטה החינוכית שעל הרקע שלה צצו בעיות קשב אלה. הוא טען - והוכיח - שאם מלמדים אדם כיצד להשתמש בעצמו בצורה נכונה ומודעת, נוצר בו תהליך אינרטי של שינוי שמקיף את כל תחומי החיים, וביניהם כמובן גם קשיי הלמידה והקשב. הריטלין, לפיכך, הוא בעצם ככל תרופה אחרת: מוגבל בהשפעתו, מקומי בטיפול שהוא מעניק, נושא תופעות לוואי מובנות מאליהן, כיוון שהוא מכוון לבעיה ספציפית ואינו מתייחס לאדם השלם, ומספק קביים לא יציבים להישען עליהם, בעוד שמה שנחוץ הוא בעצם ללמד את החולה לשלוט בקשב שלו דרך שימוש נכון ומדוע בעצמו, ללמוד כיצד להיות פתוח ליותר מערוץ קלט אחד בבת אחת עם יכולת מודעת להעביר את הדגש בין הערוצים השונים לפי הצורך. למידה כזו תתן כמה יתרונות: התלמיד ייעשה מודע לעצמו. הוא ייצור תהליך של שינוי מקיף ובר-קיימא. הוא לא יזדקק לקביים תרופתיים ואחרים, אלא יסתמך על הערכתו התחושתית הנעשית אמינה יותר יותר ועל שליטתו המודעת במה שהוא עושה עם עצמו כדי לשנות ולתקן את הטעון תיקון. ומדובר בלימוד רציני וממושך, ומתוך היחס של טכניקת אלכסנדר לשיטות הלימוד המודרניות ודאי תביני שזהו לימוד שונה לגמרי ממה שאנו מורגלים: הוא מתרחש בין מורה לתלמידו, בקצב אישי, בהתקדמות איטית ויציבה ובעבודה עם השכל הישר והמחשבה המודעת. אין דבר כזה במערכת החינוך המוכרת לנו. לפי דעתי, ככל התלמיד צעיר יותר, כך האפשרות לשינוי גדולה יותר. חפשי מורה באיזור מגורייך. מה יש לך להפסיד?
