הפורום הזה נותן לי השראה לפגיעה עצמית

אתם בטח חושבים שזה מצחיק, וההודעה לא רצינית. האמת, כמו שמגיבים פה לאנשים לא בטוח בכלל שנכון לשחרר את ההודעה שלי. עולם המציאות אכזב ובגדול. חרדות גדולות. אז ברחתי התחבאתי וניסיתי להתחיל גם מכאן. במקרה הגעתי. חשבתי שאולי אוכל למצוא בפורומים האלה נפשות טובות, מבינות ותומכות. כן, אפשר לראות כמה, אבל בתוך אוקיינוס הרוע הזה, קשה ולא נשאר מהן כלום. ניסיתי לכתוב מהלב הכואב וישר הן באות הנשים האלה וכל המצטרפים האחרים האלה עם השבעים מליון טון של רעל ומרססות ומציפות ושוטפות ושוטפות ומציפות ועוד ועוד ועוד ועוד, ולא מספיק ועוד ועוד ועוד! זה ממש לא עוזר למי שחולה ומחפש איכשהו להתחיל. כבר אי אפשר לעמוד בעוצמות האלה של הכאב וההתייסרות הזו וכאן זה רק מוסיף. בחיי הייתי רוצה להיות הדבר הזה שימות בגלל מה שקורה פה. אולי אז כבר יהיה שקט, ואם לא, אז מה אכפת לי את זה כבר לא אפסיד! אז זהו. שתדעו לכם, וממש, אבל ממש לא אכפת לי להעניש את עצמי בגלל משהו שבעצם אין לי בו אשמה. I HATE YOU ALL HATE YOU! ואת כל העולם הזה! ד"ר הידש, אתה מאיים שתמחק הודעות, אבל חלק מתפספס וחוץ מזה הן מספיקות להישאר כאן המון זמן עוד לפני ואת הנזק הבלתי הפיך הן כבר עושות. חחחחחחחח למי אכפת בכלל. למי אכפת:-((((((((((((( פשוט רוצה שיעזרו לי. רק שיעזרו להתמודד עם הכעס הזה והכאב

ראשית פורום נפשי בהחלט יכול לגרום נזק נוסף . חשיפה לתכנים כאלו ואחרים לדעתי לא מתאימה לכולם .יש רגישים יותר ויש אפילו עוד יותר... מעבר לזה ,אתה צודק במידה מסויימת ,ברגע שחשפת מעט או הרבה ממה שישב לך על הנשמה בפורום ,והפידבק שקבלת היה במקרה הטוב סתם מטופש...זה בהחלט פוגע . ידוע לי על אנשים וגולשים שלא ישנו לילות וימים (כולל מנהלי פורומים ) בגלל פגיעה בהם . לא ירדתי עדיין לעומק ממש ,לקרעית העניין... ולא ברור לי עדיין הנושא עד הסוף .אבל אין ספק שהשתתפות בפורום נפשי היא בעייתית ,אם כי מי שחכם יודע לקבל את מה שהמדיה הזאת נותנת ולהשתמש בזה במושכל... הבעיה מתחילה מזה שלא כל המשתתפים מספיק חכמים ואו מודעים לכך..וכנל מנהלי הפורומים בנושא בריאות הנפש ,וכאן מתחיל להיווצר מין גלגל כזה שמתגלגל ולא תמיד יודעים מי ומתי לעצור את זה והאם הוא ירסק אותך,או רק יעבור לידך ויעשה רעש ולא יזיז לך במאומה ...בכז זה בסך הכל אינטרנט ואתה לא ממש מכיר את רוב האנשים... לדעתי כל אחד צריך לעשות את השיקול שלו , ולדעת אם זה רק מרגיז אותו או שיש לו מזה איזה תועלת .וגם ההתמכרות לנט חייבת לבוא כמרכיב .מי שיתעלם ממנה יטעה . הקונספציה שעדיף שפגוע נפש ישב מול מחשב " לא יעשה בעיות" או "יוכל לתקשר "... מוטעית לדעתי בדר"כ .צריך לדרבן אנשים למגע אנושי..לא לקרוא צגים בחשיכה...לדעת לצאת ולחיות ולא להצמד למחשב שעות על גבי שעות . ולהפגע זה ממש מיותר .חבל . ואגב ,גם הליצנים שפוגעים בפורום נפגעים מזה בסופו של דבר... כך שכל העניין מסובך וכנראה שהמקום הנכון והאמיתי לטפל בבעיות הנפש המורכבות איננו הנט אלא בשיחה אנושית עם בן אנוש ........ זאת דעתי .

היי, האמת היא שהחלטתי לפני כמה ימים שלא להשתתף באופן פעיל פורום ובטח לא בדיון מסוג זה....אבל מאוד נגעת ללבי. אני מאוד מבינה אותך. מבינה את הכאב שלך, חושבת אפילו שאני יודעת על מה את מדברת, ולכן רציתי לומר לך כמה מילים וגם סיפור קצת אישי- לפני לא הרבה זמן, נתתי למשהו שנכתב בפורום כלשהו להכנס עמוק מדי לתוכי. אהבתי את מה שהאקר כתב- אכן היו הרבה ימים ולילות שהוקדשו למחשבות על מה שנאמר שם. לא הייתה שם פגיעה אישית בי, לא הייתי חלק מהדיון בכלל, אבל הוא האיר צדדים שהם מאוד מאוד רגישים אצלי. לא רציתי לפגוע בעצמי באופן שאליו את מתכוונת, אבל חשבתי על פגיעה מסוג אחר- סיום הטיפול. רק אחרי הרבה מאוד ימים, הצלחתי להשתחרר מהמועקה שליוותה אותי בעקבות אותו דיון קשה שהיה בפורום, שכמובן כל מטרתו הייתה לפגוע. אבל מרגע שמישהו משחרר מילים לחלל הוא לעולם לא יכול לדעת אצל מי החץ יפגע בדיוק במרכז. למילים יש כוח עצום, במיוחד בחלל הוירטואלי שבו הן הכלי היחיד. אבל את צריכה לדעת ולהבין שמי שכותב אינו מכיר את X האמיתית. אינו מבין את כל המורכבות שלך, את הרגשות, הפחדים, המירקם העדין שהכל נשזר בו. הוא מכיר את X הוירטואלית, זו שמתאפיינת באמצעות המשפטים הבודדים שכתבה. אני לא רוצה להאמין שכל הארס שמשתחרר כאן לאחרונה מקורו ברוע. ולמרות שרוב חיי הייתי מוקפת באנשים רעים, לצערי גם אני עדיין לא יודעת להתחמק מהם, ולא תמיד מצליחה לזהות אותם, ולכן כן, הרבה מאוד פעמים נפגעת. לפעמים אפילו בלי סיבה טובה, רק בגלל שאני רואה אנשים פוגעים, ומבינה שמן הצד השני ישנם אנשים שנפגעים. אבל אני חושבת שהעצה שנתתי לעצמי יכולה להועיל גם לך, קודם כל תשמרי על עצמך. תחשפי רק מה שאת יכולה, רק במינון שמתאים לך, ורק בקצב שלך. זה כל כך מפתה לספר כאן, לרצות איזשהו פידבק מיידי, דעת שמישהו באיזשהו מקום אחר יושב וקורא אותך, ומתייחס אלייך, אבל הפגיעה העצומה לא שווה את זה. ישנם אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם הבעת רגשות וחשיפה. הדרך שלהם היא לתקוף בחזרה, להתייחס בציניות, לכסות על הרגשות בשיכבה עבה של עוקצנות. חבל- אבל בלתי נמנע. לכן תחזירי את השליטה אלייך. תבחרי מתוך כל התגובות את זו שעושה לך טוב- ואל תבזבזי אנרגיות על כל האחרות. ואני מצטערת שלא שירשרתי בהמשך להאקר...עכשיו שמתי לב שטעיתי..... מחזקת אותך, ליהיא

נניח - פסיכולוגיה קלינית, תמיכה הדדית וכו'. לא צריך להישאר במקום שמזיק. ובטח שלא להתאבד בגלל כמה אנשים מתוסכלים, שמפנים את כל המרירות שלהם כלפי גולשים אחרים בפורום.

לכולכם, קראתי את דבריכם והמון תודה על תגובותיכם היפות הנוגעות והחכמות:-) עכשיו קצת התעשתי פחות או יותר, טיפול עצמי כזה, (בשביל מה אני עושה פסיכותרפיה אם לא בשביל זה:-)) לא קל, באמת מאד מאד לא קל... ממש התעייפתי מאד. ניסיתי לחשוב על הדברים קצת יותר בהיגיון, אז באמת נראה לי שפורומים שכאלה, מקומות שכאלה מושכים אליהם סוגים שונים של אנשים עם מבני נפש/ אישיות שונים מאד. כמו כל דבר בעצם. בין השאר נכנסים לכאן ונשארים דווקא כאן במצבים האלה גם אנשים כמוני. בתגובה ל - crazy, נכון אמרת, ההיגיון אומר שלא חייבים להישאר היכן שמסב לך סבל בכל פינה ובאופן קבוע, במיוחד כשמדובר במקום שיש לקחת את הפרופורציות שלו בחיי המציאות שלך. אבל הלוואי וזה היה כל כך פשוט:-) אכן התעקשתי להישאר כאן ומצד שני גם התלוננתי, עם זאת, מעת לעת, בהחלט גם ניסיתי לתרום לפורומים בדרכים בונות. לא נשכח גם שכל הפורומים האלה וגם אחרים מתאפיינים בתקופות התפרצות כאלה ואחרות. בסוף זה תמיד מגיע. השאלה היא למה אנחנו בכלל בוחרים להיכנס ולהיתלות בהם מידי. הדגש על "מידי". אני אישית עושה פסיכותרפיה ובהחלט ידוע לי מאד למה זה קורה איתי, המשיכה הזו למקומות האלה, ואיך לא, זה קשור למשהו רגשי שמשתחזר מהעבר שלי. אעפ"כ ולמרות שנפגעתי פה ובמקומות אחרים, אין כאן היגיון, שום נימוק משכנע דיו. בחירת הרגש הייתה להישאר. הכוחות הלא מודעים חזקים מאד עדיין. בפגיעה עצמית התכוונתי לכל סוגי הפגיעה. לא רק פגיעה פיזית או התאבדות הגוף. ליהיא (כל כך אכפתית ונגעת בי מאד), כמו שאמרת, ובטוח שאת יודעת זאת טוב לפחות כמוני, הפסקת טיפול אין כמוה כפגיעה עצמית אמיתית. אני רואה את זה כסוג של בחירה במוות. מוות נפשי. כמו שלבוא לטיפול זו בחירה בחיים, אח, כמה שקשה לומר את זה. אז גם לי זה קרה. הטיפול שהותיר אותי בלי הגנות ושלח אותי החוצה, וגרר את הבחירה האוטומטית של כוחות ההרס הגדולים ששאבו אותי למקומות הכי לא בטוחים, כך שהמקום הפתוח והכל-כך חרד יקלוט אותם בשיא העוצמה. כך זה קרה. נקלט משהו רע מבחוץ, מאד רע ובעוצמות שלא יתוארו, והוא נקלט כפי שנקלט רק בגלל מה שקרה לי בטיפול עצמו, אותו שלב טיפולי עדין (ו"ידעתי שזה יקרה"... פשוט הכל היה מוכן לזה) ואז, בדיעבד, באופן לא מפתיע בכלל, זה חזר כמו בומרנג לתוך הקשר הטיפולי, הרס אותו ופירק אותו לגורמים, וגם אותי:-( הכוונה שלי היא לכך, שכנראה מי ששורה עליו ההרס העצמי הזה, "בוחר" (בלי לדעת) לקרוא את מה שהוא קורא או לספוג דברים מאד מסוימים דווקא במקומות האלה ובעיתויים האלה, אלה הכי לא מוגנים ולא בטוחים, כדי לשאוב משם את הדברים הכי קשים ברגעים הכי הכי מסוכנים ואז "הנה הוכחתי לעצמי ונפלתי"... היינו שם. כבר קרה שנפגעתי באופן אישי ועמוק במקום וירטואלי כזה, השתתקתי באופן מוחלט והתייסרתי ייסורים קשים ביותר לתקופה ארוכה מאד מאד. הכל ממילים וירטואליות. הפגיעה הייתה פגיעה אמיתית, אך משהו פנימי בי הוביל אותה למקומות הרס הרבה יותר גדולים ממה שהיא הייתה באמת. המצב הנפשי שלי אפשר זאת. לדעתי, דווקא במילים שעוברות וירטואלית יש המון, הרבה הרבה יותר מידי מקום להשלכות ופרשנויות, לכאן או לכאן, ואין תיקונים... בין אם אנחנו באמת מעורבים בזה "מעשית" או רק כצופים או קוראים וכד'. האקר, אתה בהחלט צודק רובנו לא מודעים לרוב מה שאנו עושים כאן או גם במקומות אחרים. רק שכאן מדובר באנשים עם רגישיות גבוהות מאד. קורה שאנשים מאד לא מודעים למה שקורה, כך זה לפחות בשלבים הראשונים של מי שנמצא בטיפול, ומדובר באלה מביננו שעושים פסיכותרפיה דינמית. אבל הנה בכל זאת, תראו אותי - את הניתוח העצמי בעניין הזה כבר עשיתי מזמן עד לעומק רב ובכל זאת המשיכה הזו ל"פורומים" שעובדת מלמטה עדיין קיימת. כמו שאמרתי קודם. לא ממש פשוט. הצדק עמך: אכן, אין אין אין תחליף לקשר אנושי אמיתי. פשוט אין. את זמני הגלישה בנט כנראה צריך להמיר בהרבה הרבה יותר קשרים אנושיים, שפשוט לא יותירו זמן ומקום להתעסקות מוגזמת בפורומים האלה. לא זה ולא אחרים. אני כבר בטיפול ממושך, פנים מול פנים, קשר ריאלי עם אדם אמיתי:-) ולכן קצת יכולתי לעבוד על עצמי כאן ועכשיו באופן חלקי וזמני לפחות, ויש לי גם לאן להמשיך לפנות, אני מקווה, אבל מה קורה עם אנשים במצוקה שאינם בטיפול, או בתחילת טיפול או במצב של משבר במהלך טיפול או בעקבותיו או במצב חשוף? בדיוק הנקודה הכי חלשה כדי לקלוט את מה שהולך כאן בצורה הכי קשה, ובדיוק בזמנים האלה אנשים פונים לכאן לעזרה או בוחרים להציץ כאן, ואז באות כל התגובות האלה... מספיקה פעם אחת של חולשה גם אצל מי שלמרות רגישויותיו החזקות כבר יודע לעבד את הדברים, בכדי להוביל רחוק ולא להצליח לחזור. ברגעי האמת לפעמים עניינים יוצאים משליטה. ככה זה. תודה רבה לכולכם על השיתוף והתמיכה:-) וליהיא, במיוחד בשבילך בחזרה;-) אמרת כמה דברים מאד נכונים שבהחלט האירו את עיניי:-)

אני שמחה שכתבת....קצת דאגתי.... חיבוק, ליהיא

מחבקת ותומכת.

דע לך שבמקום שאמור הכי להגן עליך ולתמוך בך שם אתה הכי פגיע, חשוף ולא מוגן. זה תקף לחיים ותקף גם לכאן ולכל פורום שהוא לא דוקא מקוון.

שלום, תודה ל"הפעם ללא שם" ואכן הדברים מאוד מורכבים ולא פשוטים. עד כמה האינטרנט שונה מהחיים ועד כמה התרגלנו למדיה הזו? כמובן שישנם אנשים שאינם מתחשבים באחרים ופוגעים, אבל כך זה עם כל עם ישראל? עד כמה הצלחנו כאן בפורום ליצור ולקיים סביבה איכותית יותר מהמקומות האחרים? שאלות רבות ותשובות רבות, תודה לכל המשתתפים ונקווה שהגל העכור יחלוף, היו זמנים ארוכים וטובים ובפורום וגם נחזור ויהיו זמנים טובים. תודה לכולם הידש