מאנית שמחה

שלום ד"ר, לאחר דיכאון של חודשיים כמעט שכלל תקופה קשה מאוד של חרדות ושעות וימים במיטה, מחשבות רעות, ציורים מסויטים וכו' - עכשיו אני קצת מאנית.... כולי שמחה ומאושרת כל היום (יותר מאנשים ריגילים..) הרופא הורה לי לקחת 2 מ"ג ריספרדל ואני לוקחת רק 1 מ"ג כי נראה לי שזה קצת הורג לי את השמחה והיצירתיות.... מי צודק ומה עלייי לעשות? למה יש לי את התחושה שאני עצובה מידי זה רע ושאני שמחה ככה זה רע גם? למה נראה לי שכל המטפלים שלי הם המשוגעים...? תודה רבה תותי

אני רוצה לציין כי זו הפעם הראשונה שאני חווה מאניה בכאלו עוצמות, ופעם פשוט חשבתי שאני שמחה יותר ודכאונית יותר מאנשים אחרים.. בכל אופן - אני יכולה להתחרט על דברים גדולים למשל קניות מיותרות, בזבוז כבד, דברים הקשורים לעבודה וכו' - אך אם אני מונעת כל זאת (=נותנת את כרטיסי האשראי לשמירה, לוקחת חופש מהעבודה וכו') - אז מה רע בהרגשה הזאת? זה כל כך הרבה יותר טוב מסתם שמחה רגילה ואתה צודק, במיוחד אחרי תקופת דיכאון! אני רוצה להבין - אם באמת אין מצב שאני אתחרט על מעשיי (שאותם אני מונעת) - האם עדיין צריך לטפל ב"שמחת יתר"? הרי זה אבסורד... בימי הדיכאון, מטפלי היקר היה מתאמץ בכדי להוציא מפניי חיוך או שניים ועכשיו שהם באים בשפע הוא שוב עם מבט מודאג.... מה אתה אומר? בקשר לתרופות (ריספרדל וקלונקס)- אני מרגישה כאילו מענישים אותי על הטוב..כאילו לא נותנים לי, לוקחים לי, מונעים ממני ולא נותנים לי להנות בהטוב הזמני הזה. (אני מורדת והפסקתי לקחת קלונקס והורדתי 2מ"ג ריספרדל ל1מ"ג בעצמי..) האם אתה חושב שהתנודות האלו הן אלו שלא בריאות? כי הן מונעות תחושות כמו יציבות שאנשים בגילנו אמורים להרגיש? אני לא מבינה כלום. אולי תאיר את עיני? או לפחות את החושך?

לתותי ישנה אמרה שבדיכאון האדם סובל ולסביבה יש שקט, ובמאניה האדם מאושר אבל הסביבה סובלת. אכן קשה לוותר על המאניה שיש בה גם שמחה ולעתים גם יצירתיות. כמובן שעד שאת לא פוגעת באחרים או בעצמך השאלה האם זה בסדר להיות קצת במצב רוח טוב מדי זה בסדר? מאוד במקום. יחד עם זאת אחרי הדיכאון עלולה להגיע המאניה ואחרי המאניה בא הדיכאון..... לכן אנחנו מעדיפים את המצב המאוזן עם תרופות מייצבות (מלשון יציב), הרספרידל עשוי לקחת את השמחה אבל יש באפשרותו גם למנוע את הדיכאון.... כל טוב דר' גיורא הידש