למר דר היידש

לוקח 4 מג קלונקס ולא מצליח להיגמל מקלונקס מתפקד בלית ברררירה מוסיף ריטלין לריכוז אני טיפוס חיובי שלא מגיב טוה לתרופות נגד דיכאון והריטלין מה עושים נשארים באותו מצב ניסיתי לאורך השנים הכל עכשיו אני מיואש ויתרתי על ספורט שאני אוהב בן 40 גרוש כל יום מחדש סבל אני טיפוס חברתי הביטחון ירד לאפס אז מה נשאר אני כתבתי בעבר אליך הרופא שמטפל בי התייאש וזאת הסיבה שהגענו למינון כזה אך הוא לט מבין שהגמילה גורמת לרעד מה חשיבתך בתודדה

בנזודיאזפינים (להלן BZ) כמו ואליום או קלונקס משמשים בעיקר כמרגיעים (כולל להפרעות שינה, אפילפסיה, הרפיית שרירים ועוד) וכמפחיתי חרדה. ברמה הפיזיולוגית - המולקולה הזו (BZ) מתקשרת לאתר ספציפי בקומפלקס של הרצפטור הגאבארגי (GABA) במוח, הפועל (בבגרות) כמעכב "ירי" (פעילות חשמלית מעוררת) של התא. התקשרות GABA לרצפטורים גוררת פתיחת תעלות של יוני כלור (-Cl) ומאפשרת לפיכך כניסת היונים אל תוך התא (הפוסט-סינפטי). מאחר ויוני כלור הם בעלי מטען חשמלי שלילי, הם משפיעים על פעילות התא בכיוון של הורדת ההסתברות ל"ירי" שלו או "עיכוב" פעילותו. מולקולת ה-BZ הנקשרות אל הקומפלקס הגבארגי פועלות בכיוון של העלאת הסתברות לפתיחת תעלות הכלור כאשר ה-GABA נקשר לרצפטור, וכך למעשה להעלאת ריכוז יוני הכלור בתא. לפיכך, BZ מעצימים בעקיפין את ההשפעה המעכבת של קולטני GABA על הפעילות החשמלית של הנוירון. שימוש ארוך טווח ב-BZ – בדומה לשימוש ארוך טווח בסמים רבים אחרים – גורר הסתגלות (אדפטציה) פיזיולוגית של מערכת העצבים. הסתגלות זו היא הבסיס הביולוגי לסבילות הפרמקולוגית (הצורך להגדיל את כמות הסם הנלקחת כדי לשמור על עוצמת השפעה קבועה), וכן לסמפטומי הגמילה המופיעים עם הפסקת השימוש בסם. כידוע, סבילות וסמפטומי גמילה הם שני המאפיינים של תלות פיזיולוגית. (יש לאמר כי בעוד שאין ספק לגבי הסכנה להתמכרות לשימוש ב- BZ, ישנם בספרות הקלינית חילוקי דעות ביחס למידת הסבילות המתפתחת בעקבות שימוש ארוך טווח ב-BZ, ובכל מקרה יש לשקלם כנגד התכונות האנטי-חרדתיות של הסם). בהיבט הקליני - ישנן 2 קבוצות של משתמשים לרעה בסם, השונות בהגדרת מטרת השימוש וכן בטיפול בהתמכרות ל-BZ, אם אכן התפתחה: 1) שימוש-לרעה (abuse) במכוון: משתמשים לשם האפקטים האופוריים. אלה משתמשים בסם כדי להרגיש “high” ובד"כ משתמשים גם בסמים אחרים לצורך מטרה זו.. לעיתים הם גם משתמשים ב-BZ כנגד סמפטומי גמילה מסמים אחרים כגון קוקאין ואלכוהול. 2) שימוש-לרעה שלא במכוון: ע"י מטופלים המשתמשים ב-BZ במסגרת טיפול אנטי-חרדתי רפואי. אלה נוטלים לעיתים את התרופה במינון גבוה יותר מהמומלץ ע"י רופא או למשך תקופה ארוכה מדי לאחר הרמיסיה של הפרעת החרדה. מובן שאנשים המשתמשים לרעה ב- BZ עשויים להפוך להיות תלויים בהם, אולם לא כל המשתמשים לרעה הופכים תלותיים (למשל כאלה הלוקחים סם במסיבות כדי להרגיש "היי"). לעומת זאת, יכולים להיות כאלה שיפתחו תלות פיזיולוגית אך לא ישתמשו-לרעה בסם. חשוב לפיכך להבדיל בין תלות פיזית/פרמקולוגית לבין התמכרות הכוללת בנוסף לתלות הפיזיולוגית גם התנהגות כפייתית להשגת הסם, על כל המשתמע מכך (למשל – הזנחה ואבדן עניין בדברים אחרים, קבלת מרשמים במירמה ועוד). ועוד בהקשר זה: הפרעת חרדה עשויה להיות כרונית ולחייב טיפול ארוך טווח בתרופת BZ (למשל ואליום או קלונקס). לפיכך, אם התרופה משיגה את ייעודה בהורדת החרדה – משפרת את התפקוד היומיומי של המטופל בלי להוסיף פגיעות אחרות – הרי שהשימוש הרפואי בתרופה לגיטימי והמטופל אינו צריך להיחשב כמכור. במקרה כזה, הוא דומה למטופל אסתמטי שנושא עימו תמיד תרופה או חולה אלרגיה שלוקח כדור נגד האלרגיה מדי יום משך שנים.

שלום, תודה לתשובה המקיפה של ה"מדען הצעיר" והדברים שכתב הם מדוייקים. אנסה להדגיש מספר נקודות. הקושי להפסיק את הטיפול עלול להיות מקשיי גמילה או ממצב החרדה-כלומר, המצב הנפשי לא טוב ואתה זקוק לתרופות ההרגעה. אלו הם שני מצבים שונים לחלוטין. במקרה הראשון אפשר להמשיך עם הקלונקס אם מצבך הנפשי מאוזן איתו או לחשוב על תרופה אחרת מקבוצת נוגדי הדיכאון היעילים גם נגד חרדה ורק אחר כך לחשוב על הפסקת הקלונקס. כמובן שהפסקת הקלונקס צריכה להעשות באופן הדרגתי מאוד. במקרה השני שמדובר "רק" על תופעות של הפסקת טיפול צריך קודם כל לעשות ניסיון איטי מאוד להפסיק את הקלונקס. אפשרות אחרת היא לעבור לתרופה אחרת מאותה קבוצה בעלת משך פעולה ארוך כמו הוואליום לדוגמא ואז קל יותר להפסיק או לעבור שוב לתרופה מקבוצת נוגדי הדיכאון שהן לא ממכרות ואז להפסיק. בכל מקרה נראה שכדאי להגיע לאבחון של פסיכיאטר ומכאן להמשיך. שבוע טוב דר' גיורא הידש