עזרה? לא...

נמאס לי, וזה כל כך נדוש. נמאס לי להיות בחורה בדכאון קליני אבל עוד יותר נמאס לי להיות בדיכאון. פשוט נמאס לי מהכל. אני יודעת שאני בוחרת את זה. אני יודעת שזה בידים שלי. אין לי כח לשנות את המצב, ומילא לא המצב הוא שזקוק לשינוי. יש אלפים כמוני. כולכם כמוני. למה להיות כל כך מרוכז בעצמך גורם לך לרצות לא להיות בכלל? אני כועסת על עצמי שלא הלכתי מספיק רחוק עם האנורקסיה, שזה לא הרג אותי. אני מגלה שמרגע שאני כבר לא בבית ספר הדכאון שלי הוא הבעיה שלי. העולם לא פה בשביל לעזור. נכון, גם אני כמו הקודם שכתב פה רוצה שיטפלו בי כמו ילדה בת ארבע. נמאס לי מהפרוזק. מתסכלת אותי התחושה שאני רוצה לצלול לדכאון וקשורים אלי המצופים המעיקים. למה מצופי הפרוזק הם הדבר שנמונע ממני לשקוע, למה לא מוציאים אותי מהמים, אני לא יודעת לשחות. למה הפתרון היחיד שיש לכם הוא להגדיל את המינון? תעזרו לי. אה, שכחתי, אתם לא יכולים, אתם גם לא רוצים. גם אני לא. דכאון זה דבר משעמם כל כך.

פולקה היקרה קודם כל תרשי לי להגיד שבחרת לך שם מאד משעשע, לאור העובדה שכתבת שהיית אנורקסית בעבר.. אבל ברצינות. זה באמת מתסכל הנושא של התרופות. כאילו יש לנו כאב נפשי, והפיתרון הוא לטשטש אותו באיזה אפידורל נפשי, כדי לא לסבול, אבל לפעמים הדיכאון הוא כמו צירי לידה ובסוף אנחנו נולדים. ועד שזה קורה, זה תהליך ארוך, מייגע, נוראי, של סבל. ימים, חודשים, שנים. אני כן רוצה לעזור לך. הדרך היחידה שאני מכירה היא לספר לך מה קרה לי. אם את רוצה- תכתבי לי למייל, ואספר לך. אני מאמינה ששיתופים אישיים עוזרים. ואני כרגע לא בדיכאון. אבל הייתי, ואני מכירה טוב את ההרגשה המחורבנת הזו. תרגישי טוב, תמי.

לפולקה צר לי לשמוע את הרגשתך והייתי רוצה להוסיף שנידברים. בנוסף לפרוזק יש חשיבות רבה לטיפול בשיחות ופסיכותרפיה עשויה לעזור לך מאוד. הדבר השני שחייבים להבין שדיכאון היא מחלה כמו כל המחלות. לא את הבאת אותה ולא את זו שיכולה להסיר אותה, את לא בחרת בדיכאון ואת לא אוהבת את הדיכאון. יש צורך בטיפול כמו שמטפלים בדלקת ריאות או ביתר לחץ דם. בהחלט אפשר להבריא מהדיכאון וצריך לעשות הכל כדי להבריא ולחזור לחיים. כל טוב דר' גיורא הידש