האם באמת אני מנותקת מהמציאות?

עמדתי מהצד וראיתי כמה קשה לה, לאחותי שמכיתה א והלאה לא היה לה אף חברים וכולם צחקו עליה, ואמא שלי כ"כ רצתה לעזור לה אך היא לא הצליחה, והייתי כ"כ קטנה ותמימה שחשבתי שהכי טוב אם אני אשתוק ואם רע לי, זה לא נורא כי לה יותר רע, ולא היה לי טוב כשעברנו לחטיבה אז הפרידו אותי מהחברות הישנות כי ככה עושים בחטיבה ונשארתי בכיתה עם חברה אחת שרבנו ואז גם לי לא היה ממש חברות בכיתה אומנם חלק מהשיעורים צרפו אותנו לחברות אחרו והיא הייתה איתי באותו ב"יס וכולם יידעו עליה ש"אין לה חיים", והיא שנאה את כולם בעיקר אותי ואת החברות שלי,ולמי בכלל היה זמן לחשוב על עצמי עם כל הלחץ של המבחנים והלימודים והכל, ובכל זאת אחרי בית ספר נפגשתי פה ושם עם אותן החברות בבריכה , בקניון או בחוג ובשישי שבת בשיא הלחץ והם דווקא כן אהבו אותי ,ואז התחילו מחשבות של גדלות ורדיפה חשבתי שאני מרכז העולם - אבל לא סיפרתי לאף אחד מה שקורה לי בפנים אפילו לא לעצמי, לא הבחנתי בכלום עד שהתפרצתי בגיל 16 שם כבר ממש נהיה לי רע בבי"ס,כי שוב רבתי עם מישהי והייתי נורא נורא לבד לא הבנתי כלום איפה אני חיה-כלום, ופשוט אחרי תקופה כ"כ קשה של חוסר בטחון עצמי וחוסר בחברים אמיתיים, התחלתי לבכות בבי"ס, ואז באמת כבר נשארתי לגמרי לבד , הם לא הבינו מה עובר עלי והתרחקו , זה מדהים פשוט נשארתי כמעא לגמרי לבד , מנותקת לחלוטין, ולאחותי עדיין אין חברים ושלא לדבר כמה קשה לה עם זה שאחותה סכיזופרנית.... ועכשיו אני נותרתי עם הרבה שאלות קשות, שאלות קיומיות שמרחיקות אותי עוד ועוד, אני באמת לא מבינה מה לא בסדר שבן אדם מוכן להקריב את עצמו בשביל קרוב משפחה בצרה, היום כ"כ קשה לי לחזור למציאןת למרות שבזכות האינטרנט והשיקום באמת התקדמתי בהרבה מאיפה שהייתי ואיפה שאני היום שאני פה ושם עבדתי וקצת למדתי והכרתי חברים וירטואליים בבלוגים, אבל עדיין אין הרבה מוטיבציה וקשה לתקשר,ואין מספיק ריכוז והשאלות עוד מקשות ונותרו ללא מענה, אני כל הזמן חושבת על מהי משמעות החיים בכלל? ולמה אין צדק בעולם?זה פשוט משתלט עליי, די כואב לי הראש כבר מהמחשבות האלה אני רוצה לשמוע תגובות אם יש, מעוד אנשים עם עברו דברים דומים אולי יוכלו קצת לעזור לי, הייתי חייבת להוציא את זה

שרון היקרה לא נראה לי שאת מנותקת מהמציאות, להיפך, אולי את מחוברת אליה יותר מדי... גם אני עברתי משברים פסיכוטיים בעבר, ודכאונות ממושכים במהלכם שאלתי את עצמי שאלות דומות לשאלות שאת שואלת את עצמך. שאלות על מהות החיים, על המשמעות שלהם, על מי אני ולמה זה קרה לי והאם יש טעם לחיים האלה, עם כל הכאב שכרוך בהם. מאד קשה לצאת ממצב פסיכוטי. ממצב שאני מרכז העולם להכרה הכואבת, שאני חולת נפש. כן, יש בפסיכוזה אלמנטים של מחלה וחוסר איזון, אבל יש בה גם הרבה דברים אחרים. הפסיכוזה היא דרכה של הנפש לצאת ממצב חיים בלתי נסבל, אל מצב חיים בריא יותר. השיקום הוא תהליך ארוך וכואב. אבל את לא לבד. ויש בתהליך הזה הרבה רווח לעצמך, אם רק תהיי מוכנה לקבל אותו באהבה. מה המשמעות לחיים- זה כל אחד מוצא בעצמו. אני מצאתי המון משמעות לחיי בעקבות המשברים שלי. יצאתי מהם אדם הרבה יותר שלם ממה שהייתי לפניהם. ואני מאמינה שגם את תצליחי לצאת מהקשיים מחוזקת, ושהם לא יפרקו אותך, למרות כל מה שכתוב בספרי הפסיכיאטריה על סכיזופרניה. אל תאמיני רק לספרים. תאמיני בעצמך. ממה שכתבת נראה לי שיש בך יכולת רבה של אמפתיה ורגישות לאחותך, לעצמך. אנשים שעוברים פסיכוזה בעיני הם אנשים עם עור דק מדי. הסביבה הפנימית והחיצונים מתערבבת. ניתן לבנות עור שיגן. ניתן לצאת מהמשבר מחוזקים. תמי.