דרישת שלום לחברים ותיקים

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

29/03/2005 | 20:59 | מאת: מיכאל(מיקי)

שלום לכולם מזמן לא כתבתי כאן. למה? כי לא היה לי מה לכתוב. החיים שלי נכנסו למסלול "תקין", שכמעט אף פעם בעצם לא הייתי בו- חיים רגילים שלא קורה בהם שום דבר מיוחד. אני תוהה אם אי פעם היו לי חיים נורמלים כאלה. בכל מקרה הנורמליות הכניסה אותי לדיכאון. אם כי הרגע לפתע פתאום, אני מרגיש שיצאתי ממנו מהדיכאון ושוב פעם אני חושש שאולי המאניה חוזרת. אבל כמובן מוקדם מאוד להגיד למעשה היציאה שלי מהדיכאון נמשכת שעתיים בלבד....חחחחחחח.... זה כל-כך דבילי כשאני חושב על זה. שעתיים אני לא מדוכא עד עפר וכבר אני חושש שאני חוזר למאניה. החששות שלי אינן מוגזמות כי הרי כבר הייתי בסרט הזה. הייתה לי תקופה של שבוע דיכאון שאחריה הייתה התפרצות גרנדיוזית של מאניה שכמובן היה לה ביטוי קונקרטי בפורום הזה, אתם אולי זוכרים איך "השתלטתי" על הפורום...וכתבתי שיש לי משרה חדשה של טיפול במפגרים... אתן זוכרות? אלה היו שתי יממות ללא שינה שלאחריהן התאשפזתי שוב במחלקה סגורה. אוי, נוסטלגיה, נוסטלגיה... יש לי החשד המאוד סביר שהזיפרקסה הכניסה אותי לדיכאון. זה חשד שהוא מאוד סביר כי הרי הטיפול של הפסיכיאטר שלי בדיכאון הוא הורדת המינון של הזיפרקסה מעשרה מ"ג לשבע וחצי מ"ג. מצד שני, האמנם אני אוכל להימנע מאישפוז נוסף וממאניה פסיכוטית ללא הזיפרקסה. ההיפו-מאניה היא אמנם חוויה די נעימה במידה מסוימת, אבל המאניה הפסיכוטית לעומת זאת היא סבל בל יתואר... אולי סוף כל סוף הגעתי לייצוב ביו-כימי? חחחחח... חוץ מזה, רק שתדעו שעקבתי אחרי כל ההתנהלות של דור נגד מ. ומ. נגד דור על שלל הדמויות שלהם או לא שלהם, הרי אנחנו לא יכולים לדעת מי מהם כותב בשמות בדויים. ואני חושב שזה די נורא מה שהלך כאן... אבל ככה זה באינטרנט אין מה לעשות. ואני סך הכל לא נוקט בשום צד. אני דם בעד מ' וגם בעד דור וגם בעד ד"ר הידש... טוב, אין לי מה לשאול, אבל אשמח לתגובות בכל זאת... בברכה מיכאל(מיקי)

לקריאה נוספת והעמקה
29/03/2005 | 21:56 | מאת: רופא

הי מיקי ! גם אני עקבתי אחרי כל ההתנהליות ואני מאמין שעוד אנשים רבים, שנימצאאים מאחורי הקלעים ולא מגיבים. כך שאנחנו יודעים את האמת.נקווה שיהיה בסדר בברכה הרופא

30/03/2005 | 05:40 | מאת: תמימי

היי מיקי מאד ריגש אותי השיתוף שלך. למעשה חסרים לי כאן בפורום השיתופים האישיים, של איך אחרים מתמודדים עם החיים עם המחלה, הירידות והעליות של ההיפומניה והדיכאון כל כך מוכרים גם לי וזה לא פשוט לחיות עם הפחד שכל פעם שמרגישים קצת פחות מדוכאים- פוחדים שזה היפומניה שחוזרת, וכל פעם שיש איזה דיכדוך- יש בהלה שהדיכאון חזר. לפעמים זה סתם שינויים רגילים במצב הרוח, שינויים שכל אדם מן היישוב חווה, אבל אנחנו, שחווינו את השינויים הכל כך קיצוניים בין המניה הפסיכוטית לדיכאון האובדני, לא תמיד יודעים לפרש נכון את התנודות הנורמליות האלה ונכנסים לבהלה. אני כל כך מכירה את המצב הזה, כבר שנים. ובכל זאת מחזק לקרוא שלא רק אני חווה את זה. אני שמחה ששיתפת. אני מקווה שעוד אנשים ישתפו. מעבר להתייעצויות על תרופות הפורום הזה יכול להיות גם במה עבורינו, להתייעצות בין חברים, לשיתוף ולתמיכה. תמי

30/03/2005 | 08:13 | מאת: המאהב

שלום מיקי זה מאד מרגש מה שכתבת כי אתה מדבר מהלב בלי פוזות בלי מסכות ומכיר בחולשות וביתרונות שלך וזה פשוט גדולה אמיתית במקרה גם אני נפגעתי מדור שהתקיף אותי אחרי שהערתי לו יפה על משהו כך שמבלי להכיר את מ' האוטנטית יותר מידי טוב(אני עוקב ונמצא בפורום כמה שבועות סך הכל) אני בטוח שהיא כמוני גם נפגעה מאד מדור והאמת שלה במכתבים פשוט בוערת ונוגעת ללב. עשו להממש עוול. אתה חייב לא להכנס למאניה פסיכוטית תכתוב לנו כל יום וננסה לאזן אותך נשמה.

02/04/2005 | 15:32 | מאת: ההה

את סכיזופרנית שמדברת לעצמה, עלובת נפש שכמותך, נרקסיסטית, שקרנית פתולוגית, מקנאת בדור בגלל חכמתו הרבה.

30/03/2005 | 23:33 | מאת:

למיכאל טוב לשמוע ממך ולמרות שלא הכל מסודר וישנן ירידות ודיכאון הרי המצב הוא טוב יחסית לאשפוז. אני מקווה שבכל זאת ישנם זמנים טובים יותר ובהם אתה גם נהנה ממה שאפשר. טוב לשמוע ממך ותמיד אתה אומר דברים נכונים וטובים ואני רואה שגם החברים שמחים לראות אותך כאן. אני כן מאמין בזיפרקסה כתרופה מייצבת ויש לי ניסיון טוב מאוד איתה. כך שאני מקוה שגם אתה תהנה ממנה. חבל שהתייחסת לבלגן שהיה פה, בלי קשר מי צודק ומי לא, עדיף לשים את הדברים הללו מאחורינו ואני מקווה שיהיה שקט תעשייתי בפורום. אנשים יתייחסו לתוכן הדברים ולא בהגדרות/השמצות וגם לא בדברי שבח לכותבים. תודה וכל טוב הידש