סתם שאלה.

יש לי ידיד טוב שמשמש לעיתים כחבר. אני לא חושבת שהוא אוהב אותי, אבל אנחנו מסתדרים יחד. וגם יש לנו רק האחד את השני. הסקס די טוב, אבל נוצר מצב בזמן שאני איתו שפתאום אני שונאת אותו נורא עד כדי כך שבא לי לרצוח אותו. בזמן שהוא מזמז אותי אני פינטזתי על סכין שבאמצעותה אני שוחטת אותו. למען האמת הדחף להרוג באותו רגע היה ממש חזק. אולי זה בגלל שאני מרגישה שהוא לא מספיק טוב עבורי מסיבות של השכלה, ידע, הכנסה וכו'. לפעמים כשאני איתו אני מרגישה זנותית. כאילו אני 'נותנת' לו סקס רק כדי שישאר איתי. ואז יש לי תחושה מגעילה מעצמי. זה קרה גם עם בחורים אחרים, אבל הם לא לחצו עלי בעניין המין כמוהו. הוא לא בדיוק אהב אותי אף פעם ואני כן אהבתי אותו, ופתאום כשהוא הסכים שנהיה ביחד, הכל נעלם לי. מה עושים ?

לסיתוונית. איני חושב שטוב לקיים קשר כאשר אין אהבה או הבנה רבה בתוך הקשר. כך שאם הקשר הוא בגלל פחדים להיות לבד או רק כדי שיהיה משהו זה בסיס לא כל כך טוב. לכן גם הרגשות שלך הם אמביוולנטיים, כלומר מצד אחד צורך ואולי אהבה ומצד שני גם כעס ותיסכול. אני חושב שאת צריכה להחליט מה הדבר הכי חשוב לך ומה לעשות... כל טוב דר' גיורא הידש