התייעצות חשובה עם ד"ר הידש

שלום, בן זוגי, שמאובחן כמאני ומטופל בליתיום, הפסיק את הטיפול לפני מס' שבועות וההתקף לא אחר לבוא,והיום הוא מאושפז כבר כמה שבועות ואמור להשתחרר בקרוב,חשוב לציין כי זהו האשפוז הראשון מאז אובחנה המחלה (לפני כשנה). אנחנו נמצאים כבר זמן רב ביחד (3 שנים) ועדיין לא נשואים, אני מאוד אוהבת אותו, אך מה שמפחיד אותי זה שבהתקף היו מוטיבים אלימים, מלבד הנושא של בזבוז כספים ועסקאות שלא ניתן לעמוד בתשלומים שלהן, ואני מאוד חוששת מהעתיד, כבר שמעתי וקראתי על מקרים שהורים פגעו בילדים/בני זוג כתוצאה מאי שפיות זמנית. היום, כשהטיפול שהוא מקבל בבית החולים התחיל להשפיע, הוא מתחיל להבין מה הוא עשה ומצטער על כך ומבטיח שלא יפסיק את הטיפול לעולם, אלא בהוראת רופא. ואני שואלת מה לעשות? האם זה מסוכן להשאר שם או שאם הוא יהיה מטופל כל החיים אין סכנה להתקף וסכנה לעצמו/לציבור? אני מאוד חוששת, אך יחד עם זאת מאוד אוהבת אותו ולא יודעת מה לעשות.

אני מאמינה גדולה באהבה. אם הטיפול התרופתי מאזן אותו, אין סיבה שכשיהיה מאוזן יחזרו ההתקפים. אני מאובחנת ממחלה דומה לשל בן זוגך. יש לי שתי בנות קטנות, אני עובדת וחיה כאחד האדם. לאחר לידת הבת הקטנה שלי סבלתי מדיכאון. בעלי היה מקסים ותומך והרבה בזכותו חזרתי לעצמי. השיקול הוא בסופו של דבר שלך אבל אם את אוהבת אותו באמת, תסמכי עליו ועל עצמך, תלכו אולי לטיפול כדי להתייעץ איך להתמודד עם הבעיה, אל תוותרי עליו.

לאוסנת אני חושב שמאוד חשוב לקרוא את תשובתה של תמי, כאן אין מקום לעצות רפואיות יבשות כי אם האנושיות והניסיון של אנשים הוא הדבר החשוב ביותר ואני מקווה שאנשים אחרים יתרמו מניסיונם וההחלטות שלהם. מהבחינה הרפואית אציין שזה הדבר המבלבל ביותר בהפרעה דו-קוטבית, ישנם זמנים שהכל בסדר ואפילו נפלא, ומכאן אפשר להגיע לכל מיני תהומות וקשיים..... אכן מבלבל. כמובן שכל אחד עם החלטה האישית שלו. כל טוב דר' גיורא הידש