האם אני נוהגת כשורה?

היי, שמי לילך בת 33 .לפני חודשים מספר הפסקתי עם ויאפקס -נוגד חרדה ודכאון. מזה כשבועיים אני מקיצה בבקר עם תחושת אי-שקט, ואז אני לוקחת כדור ואבן וממשיכה את היום ללא "הפרעות". שאלתי:האם זה נכון לטפל בסימפטום בלבד בשלב זה?כי אם להודות על האמת אני תקווה שאולי גם זה יחלוף ולא אצטרך "להתיידד" שוב אם הויאפקס.תודה מראש.

ללילך שלום וברכה, שלב הגמילה מהויפאקס אכן מלווה באותן תחושות לשמו נטלת בשעתו- את התרופה.. על כן התסמינים שציינת ככל הנראה נורמטיבים למשך תקופה מסוימת של נתק ותלויים משמעותית אף בשנות הותק שנטלת את הויפאקס. הפיתרון לכך בהחלט טמון בתרופות הרגעה מיידיות(טיפול במצבי מתח וחרדה) על בסיס זמני בלבד!היות וכל התרופות הללו בשימוש ארוך טווח יוצרות תלות. מאחר והטיפול בואבן נועד לתקופות זמן קצרות בלבד, על מנת לא להתמכר לואבן(שהנה מקבוצת הבנזודיאזפינים)..עליך להמנע מנטילה ססטמתית על בסיס קבוע יומיומי...ולהמנע מנטילתה- ימים מספר בשבוע קלנדרי וחוזר חלילה. ללוריון- תרופה חליפית מקבוצה זהה(בנזודיאזפינים)המיועדת אף היא להרגעה במצבי חרדה ומתח- מיוחס באופן יחסי, תופעות לוואי מופחתות של יצירת תלות והתמכרות לתכשיר, על כן את יכולה אף להעזר בו כתחליף לואבן ולהמנע מנטילה קבועה, כאמור. באם התופעות המטרידות שמנית לא יחלפו בזמן הקרוב..עליך לשקול בצער רב וביגון קודר..חזרה הדרגתית לויפאקס (בהנחה שבתקופת נטילתה חשת אכן בהטבה אופטימאלית- אולטימטיבית) בריאות וכל טוב.

ללילך אין תשובה חד משמעית לשאלתך, ישנם אנשים שכל כך מפחדים מדיכאון שמיד מתחילים בטיפול גם אם אולי לא צריך. אחרים מוכנים ליטול טיפול רק כאשר אין ברירה, נראה לי שאת באמצע בין שני הקצוות. גם גישתי היא דומה שכדאי לחכות ולא לרוץ לנוגדי הדיכאון. בינתיים כפי שאת עושה אפשר להעזר בתרופות הרגעה. כל טוב דר' גיורא הידש