לשמש - לגבי התאהבות במטפל

היי שמש מצטערת שרק עכשיו אני עונה, פשוט לא הייה לי כ"כ זמן ולא רציתי לזרוק תשובה קצרה וחלקית. שאלת אותי איך זה הפך ללשון עבר, אז אני לא יודעת בדיוק איך אבל אני יכולה לספר לך מה קרה. הגעתי לטיפול בגלל שהרגשתי שמשהו לא הולך לי בחיים,ובין השאר שאני לא מצליחה ליצור קשר זוגי. היו לי כל מיני חוויות לא טובות עם גברים והרגשתי שאני לא "מתחברת" איתם, לא מבינה אותם וכיום אני יכולה להגיד לך שגם לא נתתי בהם אמון וחשבתי שהם רק רוצים לנצל אותי. לא הייתי מסוגלת לראות את הקשר האנושי והטוב שיכול להיווצר עם גבר, לכן בחרתי ללכת אל מטפל גבר - כי זה הכי הפחיד אותי וידעתי שאני צריכה לעבוד שם על משהו. אחרי תקופה מסויימת בטיפול נוצר קשר מאוד אינטימי ובטוח, הרגשתי שהוא הגבר היחידי שהכיר אותי באמת ולא איכזב אותי, ושיתפתי אותו בכל התחושות שלי. הייתי מאוהבת בו מאוד, חושבת עליו במובנים רומנטיים, רוצה שהוא יהייה בן זוג שלי ואפילו בעל ואב, קינאתי מאוד באשתו ושנאתי אותה על כך שהוא שלה, ניסיתי להתעלם מזה ולהמשיך לחיות בתוך הפנטזייה האינטימית הזו שנוצרה בחדר הטיפול. כמובן ידעתי שזה בחיים לא יהייה קשר זוגי אמיתי או קשר חברי, אבל הרשיתי לעצמי להרגיש את מה שהרגשתי. היו לי פנטזיות מיניות עליו בעוצמה מאוד חזקה שמעולם לא הייתה לי קודם, ובשלב זה החלטתי שזה נהייה כל כך משמעותי מבחינתי שאני חייבת לשתף אותו בזה. כתבתי את התחושות שלי ונתתי לו לקרוא, והוא קרא וקיבל אותי כמו שאני עם כל המחשבות הרגשות והכמיהות שלי. מעולם הוא לא הרחיק אותי בגלל זה אך גם אף פעם לא חצה את הגבולות הטיפוליים. אני חושבת שהוא נתן לי מתנה גדולה בכך, שהוא איפשר לי לגלות את האמון שיכול להיות בין גבר לאישה ובין בני אדם באופן כללי, את הכבוד ואת האישור לכך שמחשות כאלה הן בסדר לגמרי (מה שלא הייה לי ברור קודם, הרגשתי אשמה על משיכה מינית שהייתה מתעוררת אצלי). הוא הייה בשבילי הדוגמא לגבר שיכול לאהוב אותי בזמנו, הייתי צריכה את הפנטזייה הזו כדי להאמין שזה אפשרי שמישהו יאהב אותי ככה. עבר הרבה זמן בטיפול ואני התעסקתי הרבה עם נושא הזוגיות, העזתי לנסות קשרים אחרים, גם אם הם לא הצליחו. היו לי תקופות קשות, התלבטתי בנושא הזהות המינית שלי, לא מצאתי אהבה אבל לזכותי יאמר שהתמודדתי עם הנושא במקום לברוח ממנו. הייתה לי אהבה נכזבת מאוד גדולה ופיטרו אותי מעבודה שהייתה מאוד חשובה לי וקצת אחרי זה הייה לי משבר פסיכוטי. בעקבות המשבר עברתי עיר וחזרתי לגור עם הוריי והטיפול עם אותו מטפל נפסק באמצעו. מבחינת הרגשות שלי אליו עד למשבר הם היו שאני אוהבת אותו וקשורה אליו מאוד, אך ההתאהבות לאט לאט נרגעה, בעיקר נוכח העובדה שיכולתי להפנות את הכמיהות שלי אל אנשים אחרים פרט אליו. במהלך המשבר שמרתי איתו על קשר טלפוני. המשבר הייה עבורי נקודת מפנה שממנה הייתי מסוגלת לפקוח את העיניים ולראות את הדברים החיוביים יותר שבחיים, סוף סוף ראיתי שלאנשים אכפת ממני, שההורים שלי אוהבים ודואגים, ושלאנשים בסך הכל יש בדרך כלל כוונות חיוביות כלפיי וכלפי אנשים אחרים באופן כללי. מאוד התבגרתי בעקבות משבר זה. לאחר תקופה של התייצבות מהמשבר חזרתי אליו לטיפול בכדי להמשיך את מה שהופסק, הייתי נוסעת עד אליו כל פעם. מתוך חוויות אלו של משבר נהייתי איכשהו ובאופן פראדוקסלי יותר חזקה, ונהייתי מסוגלת לעזוב את הפנטזייה הזוגית איתו, ובשיחה אמרתי לו שאני חוששת שהוא לא אוהב אותי בצורה הזו (הזוגית), הוא אמר שזה נכון, הייה לי קצת קשה לשמוע את זה, בכיתי, אבל זו הייתה גם הקלה. הייתי מסוגלת לעזוב את הפנטזייה כי הייתי כבר מספיק חזקה לשמוע כל אמת שלא תהייה, וזאת גם מתוך כך שהייה ברור לי שאיכפת לו ממני כאדם, ושכבר הייתה בי אמונה מספיק חזקה שאני יכולה להיות נאהבת. הטיפול איתו שוב נקטע בשל ניסיון כושל שלי לרדת מהתרופות האנטי-פסיכוטיות שנגמר בהתקף פסיכוטי נוסף (שממנו יצאתי די מהר ובקלות), וגם נוכח העובדה שאני מאוד מאוד עסוקה בהרבה דברים ואין לי זמן ליסוע עד אליו. אני ממשיכה לדבר איתו מדיי פעם בטלפון, לספר לו מה קורה לי בחיים, אך זה אינו טיפול. כיום הוא איש שמאוד יקר לי, הוא גידל אותי כמו שההורים שלי לא היו מסוגלים, ואני אוהבת אותו מאוד אך לא ממש באופן רומנטי. זה מה שראיתי לנכון לספר לך כדי להבהיר לך כיצד זה קרה שההתאהבות נמוגה. אני מבינה ממה שכתבת שאת גם מאוהבת במטפל שלך, אם תרצי לדבר איתי על כך את מוזמנת, את יכולה להשאיר לי מייל אם את רוצה, או לדבר פה. ובכל מקרה אני מאחלת לך שיהייה לך טוב. ביי, אני.

תודה ששיתפת אותי בתהליך. אצלי ההתאהבות נמשכת למרות שיש לי בן זוג. שאלתי את השאלה מכיוון שהפסקת ההתאהבות נראית לי בלתי הגיונית. נכון אף פעם לא אשכח אותו ותמיד הוא יהיה לי יקר, אבל אני מקווה שההתאהבות הרומנטית תעלם כי זה רק כואב ומעכב את הטיפול. כל הכבוד שהיה לך אומץ לדבר איתו ולכתוב לו מכתב. המטפל שלי מודע לרגשות שלי מכיוון שאני מדברת איתו על כך, אך לא באופן ישיר ומעמיק. שמש

למשתפרת אכן רואים שעברת תהליך ארוך של התבגרות ובגרות. כל הכבוד על הדרך שעשית וגם תודה על השיתוף והפתיחות. מאחל לך הצלחה בכל דבר ואין לי ספק שהיא תבוא שבת שלום דר' גיורא הידש