דיכאון?

חוזרת לפה אחרי תקופה ארוכה מאוד. בעבר סבלתי מדכאון בגיל 20 בערך,כמה חודשים שעברו.אחר כך בגיל 24 בערך סיפרתי לכם על החרדה שלי.ועזרתם לי מאוד.אפילו ויתרתי על תרופות.ועד היום אני מתמודדת לדעתי לא רע,עם האגרופוביה והחרדה. (אני מצליחה לחיות עם זה).היום אני בת 26,ומצפה כל רגע להולדת בני השני.אז המצב לא פשוט. כבר יומיים,ולפני זה לא היה! שאני סובלת מהתרוקנות של אנרגיות.עבדתי עד לפני שבועיים,הכל היה בסדר.והחלטתי ששבועיים לפני לידה זה מספיק לי.יומיים תחושות של דיכאון,קשה לי להשתמש במילה הזאת.כי אני הרי חוויתי את המשמעות שלה. אני מרגישה שאין לי רצון לטפל בילד,והוא ילד שמח ומאושר,כי ככה גם אני .אבל אני מפחדת שזה ישפיע עליו לרעה.אני אמורה ללדת ממש כל רגע.ואין לי מושג האם זה עניין הורמונלי.כאילו ביומיים האלה נגמרה לי שמחת החיים לפתע,התחלתי לכעוס על בעלי,בלי צעקות או משהו.אבל כן עם הצקות,על זה שהוא יושב במחשב כל הזמן.והיום בבוקר אמרתי לו לפני שהוא הלך לעבודה.אני לא יודעת מה קורה לי בזמן האחרון יש לי מצב רוח רע.למעשה זה יומיים.כאילו השמחה בלב נעלמה לאן שהוא.גם יומיים לא הרגשתי טוב,כאבי גרון,וחולשה,ועייפות שלא הייתה שיגרתית.רצון לישון מוקדם.תגידו לי שאולי זה משהו חולף.נכנסתי לפה לקבל תמיכה.למעשה אני אמורה ללדת היום לפי התאריך. אין לי מושג איך התרוקנו לי האנרגיות בבת אחת.ממש תוך יומיים.אולי אני אצא לשמש,אולי חסרה לי שמש.אני לא יודעת עם זה קשור.

לשרונה אני רואה שכתבת את מכתבך אתמול ואני מקווה שהיום את מרגישה יותר טוב, ואולי אפילו כבר ילדת והכל בסדר?? בכל אופן אשיב ואניח שאת עדיין לפני הלידה. אני חושב שהמפתח נמצא בסוף, מחלה וירלית כלשהי עם כאבי גרון ואולי חום ועם הרקע שלך של חששות כל אלו גרמו לירידה במצב הרוח. אכן בעלך יכול לתמוך בך קצת יותר כעת, אבל העיקר הוא שתרגישי טוב, גם בהריון אפשר לקחת כדור אחד או שניים של אקמול והם יקלו במידה רבה. כל טוב דר' גיורא הידש

לא ילדתי עדיין. אתמול למשל כשהייתי בסופר,נורא רציתי להתחיל לבכות.או לצעוק.(יותר להתפרץ בבכי).כאילו שנאגר לי המון בכי.כל הזמן רציתי לבכות באותו יום (אתמול) לא נראה לי שזה קשור ללידה.אולי הורמונים כן.אבל אני לא מפחדת יותר מהרגיל מהלידה,גם לא מהציפיה. אני אגיד לך במה זה מתבטא.זה מין הרגשה של פחד קטן כזה ולחץ שפתאם בא אלייך.ואפילו עייפות.אתה ניהייה מפוחד לא יודע בדיוק ממה ,מלחץ כללי של החיים.של המירוץ של החיים,אין לך כוח אליו,נגמרו האנרגיות,ורצון לשון כדי לברוח ולהיות הכי שלו בעולם,ולבד.לישון ולישון.שמתי לב שכשאני שותה קפה פעם ביום,זה מוריד לי קצת את הפחד הזה.היום היה יותר טוב בכללי.הייתי עסוקה,במוניטור,במכבי ,באיזה סדר. מוסיקה מרגיעה אותי מאוד.משחררת אותי.אבל המועקה הזאת.כמו גוש בלב של פחד.הוא זה שמכניס אותי לדכאון.עדיין הרבה יותר טוב מאתמול,אין מה להשוות. יש לי רצון שתקרה איזה דרמה,משהו שיוציא אותי מ"התרדמת הזאת",מהריחוף הזה.אפילו כאב של לידה.יגרום אושר כי אני אהיה מרוכזת במשהו אחר.פיזי שקורה ולא באיזה חלום של דיכאון שנפל עליי. כתבתי לך קצת ארוך מידי,ואני ממש מתנצלת פשוט רציתי לתאר אולי תוכל להסיק יותר מסקנות לגבי זה.באמת שזה לא קשור ללידה.זה איזשהו שינוי גופני ונפשי כנראה.לא כמו הדיכאון של גיל 20 אבל בכל זאת.אני רוצה לשלוט על זה ולא שזה ישלוט עליי. אני הבראתי מהדלקת גרון הזאת.הלוואי ויכלתי לקחת איזה תרופה שתשלוט בי קצת ,ותרגיע אותי.למרות שהמצחיק הוא שאף פעם לא השתמשתי בתרופות לטווח ארוך.רק באותה תקופה של גיל 20 ממש זמן קצר ביותר.אולי שבועיים בקסנגס,וזה עשה משהו.שיחרר אותי ממועקה כזאת. איך ממשיכים לתפקד במשפחה שאני בעצמי יצרתי ויוצרת.בלי הלחץ הזה שנפל עליי ביומיים האחרונים? שלא היה.ממש לא היה.

תתפלאי לשמוע כי כולנו חווים ריגשי משברים וחוסר שליטה בחיים..אף ללא ארועים טראגיים- פוסט טראומתיים או להבדיל אלף אלפי הבדלות אף ללא שינוי בהורמונים בעת ציפיה דרוכה ומתוחה ללידה! אך החוכמה להתעשת ולהתאושש ולא להתייאש! כי שבע יפול צדיק(אך) וקם! שתהא לך לידה קלה ותחושת הקלה... אמא חד הורית לילד חמד.