מזמן לא כתבתי כאן

שלום לכולם, מתעורר בבוקר עם תחושה לא טובה. כמו כל השבועיים האחרונים. אני מנסה לחשוב מה אני כבר רוצה שיקרה, ושום דבר כבר לא יקרה כך אני מרגיש. אתם יודעים הרי שהתחלתי ללמוד קבלה, זה עונה על הצורך הנואש שלי בקהילה, אבל אני לא יודע אם יש בזה זיוף או אמת. השאלה היא אם אני יכול לוותר על כל הביקורתיות האינטלקטואלית שלי ולקבל תורה לגמרי מיסטית. הפסיכולוג שלי המליץ לי לא ללמוד קבלה, כנראה שהוא צודק, אבל אני מרגיש כל-כך אומלל וכל-כך בודד, וכל-כך חסר כל קשר בעולם הזה לכלום. למה אני כל-כך אומלל? למה אני כל-כך בודד? כאילו הלכו להם כל החלומות שלי, הפסקתי ללמוד באוניברסיטה, הפסקתי לצאת, אין לי כל ענין לדבר על אנשים. בשביל מה אני חי? סתם הודעה אומללה...האם זה מצב חולף? אני מרגיש שזה לא הולך לחלוף... השעמום הגדול הזה, חוסר התוחלת. החוסר באיזו מסגרת שתיצב אותי. אז אני עובד, יופי טופי...אני מתפקד. אני מרגיש לא טוב.. מיכאל(מיקי)

שלום לך, אולי תנסה לקרוא קצת במקורותינו,קרי, בתנ"ך וגם...כן....כן..תהילים, האמן לי שזה עוזר.אני לא אומרת שאין צורך בבדיקה רפואית/פסיכיאטרית . אתה בטח חושב שאיזו חרדית זו שמנסה לבלבל לך במוח. תהילים וקריאה במקורות היהודיים שלנו עוזרת לנפש ו..המון. תרגיש טוב ובהצלחה.

מיסטיקה בכלל, ותורת הקבלה בפרט הנה מאגית, ארואית ועילאית ומאד עוצמתית. זה גדולתה ועוצמתה על הלומד והמתעמק בה אך בזה אף טמון הסכנה הגדולה ואורב לשקועים במ"ט שעריה-...והמבין יבין....... מקווה למענך, כי הוטב לך...... ליבי ליבי עליך. מאחלת ומייחלת לך את כל האיחולים בעולם- עדי עולם. מצפה לשמוע שהתאוששת והתעשתת מהדיפרסיה שהנצחת בפרהסיה:-