אמא בדיכאון

אימי גרושה בת 55, בפנסיה כבר זה מספר שנים מנסה להעסיק את עצמה בכל מיני עיסוקים כמו לימודים וטיולים. אבל, אין לה עיניין רציני בכלום, היא אובסיסיבית וחרדתית (דור שני ניצולי שואה) ובעלת קשיי ריכוז. היא אדם קשה, אי אפשר לומר לה את האמת, מפחדת מאוד מטיפול פסיכולוגי מהסטיגמה של זה, היא פוסלת כל דבר שלא לפי הקו שלה, היא רבה עד זוב דם אם מנסים טיפה לשנות אותה או להעיר לה. לפיכך, בנותיה מתרחקות ממנה ובקושי רוצות לדבר איתה. השיחות איתה מאוד שיטחיות ונוסבות רק סביב עיסוקיה. חברותיה יוצרות איתה קשרים שטחיים בלבד ונזהרות מלבקר אותה. זה עוד ניחא, אם לא היתה הבעיה שלה זה לא עושה טוב. אני מרגישה שהמצב רוח שלה מדרדר עד כדי חוסר טעם בחיים. היום שיצאנו כל המשפחה למסעדה שמתי לב שאין לה מצב רוח ועיניין בכלום. אנחנו דיברנו על כל מיני דברים, והיא לא התעניינה בכלום ולא היה לה מצב רוח לכלום. אני חשה כאילו היא התיאשה לגמרי מהחיים. היא מנסה ומשתדלת לצאת אבל בשעות שהיא לא צריכה לצאת היא פשוט ישנה ומאבדת עיניין בחיים. אין לה עיסוקים שמאתגרים אותה, אין לה עיניין, להכיר בן זוג היא התיאשה עוד לפני שהתחילה - היא מחפשת מישהו איכותי, אבל מישהו איכותי ישר מזהה שלא מעניין אותה כלום והיא לא מוכנה להתפשר על מישהו פחות איכותי. האם יש איזה שהוא פתרון? הרי לא ניתן להכריח אדם ללכת לטיפול פסיכולוגי או ללכת לטיפול פסיכיאטרי ולקבל כדורים. אם אדם לא רוצה להיות מודע שרע לו ושהוא בדיכאון מה ניתן לעשות. יש לי מועקה ענקית, ואני ממש לא יודעת מה ניתן לעשות אם בכלל. אשמח לשמוע עצות

מאד נגעת לליבי באופן דאגתך לאמך שמצבה יכול לשגע פילים וכן לרגישותך והבנתך העמוקה במצבה הקשה. גם אני בערך בגילה ובמצבה ולכן מבינה אותך אני חושבת שאסור לכן להרים ידיים ולהתרחק מנה .היא עדיין צעירה וזקוקה לכן ואתן זקוקות לה כמשפחה. צריך לתכנן טקטיקה איך להביא אותה למצב שהיא תיקח את עצמה שוב בידיים. היא כניראה כל כך מיואשת שכל יום שעובר התרוצים שלה מתחפרים עוד יותר בדיכאון מאשר בחיים עצמם. תראו לה מאמרים באינט' על דיכאון וגיל המעבר תקנו ספרים בנושא. תפנקו אותה בדברים שהיא אוהבת ולא להיתיאש סבלנות. ואפשר לדבר עם רופאת המשפחה על מצבה הנפשי ל לפניה ואז לשלוח אותה לרופאה כדי שתדון איתה זה אפשר ללכת איתה ולהירשם לחוגים שהיא אוהבת ולהקפיד על ההתמדה ותמיד לעשות אוירה טובה בבית. כתבתי את מה שהיתי רוצה גם לעצמי תצליחי את בת טובה ונהדרת אמא

לש' המקסימה, כל הכבוד לך על תשומת הלב והערנות למצבה של אימך בגיל העמידה. מכיוון שההתדרדרות של אימך הנה אקוטית ודרסטית והיא מאותת על סימני מצוקה קשים וחמורים ביותר, מן הראוי שתטפטפו לה על כך, מבלי להטיל בה דופי או להציג הדברים בעמדה שיפוטית או ביקורתית. כמו כן מייעצת לך לערב את רופאת המשפחה של אימך שתדון עימה על ההבט הנפשי ועל הביטויים הפסיכוסומטיים שלהם, על מנת שכרופאת משפחה האמונה על בריאותה והחרדה לגורלה, היא תפנה אותה בטיבעיות לגורמים הטיפוליים ההולמים אותה לאור מצבה ואף תנחה אותה ותעודד אותה לפנות לקבוצות תמיכה טיפוליות המיועדות לבעיות השכיחות לגיל העמידה. בכדי לעודד את רוחה הנכאה והשפופה, חפשו כל אליבי מתחת לאדמה ליצור סיבה למסיבה בכדי לצאת עמה, להתרועע איתה, על מנת להתקרב אליה ולדובב אותה. בהצלחה וכל טוב.