בודהא על פרוזק (זה הולך להיות ארוך ומשעמם)

השאלה שלי נובעת מתשובתו הזו: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=38313&t=38177 של ד"ר הידש, לעניין מחשבות על משמעות החים והמוות ואקזיסטנציליזם, והשרשור ההוא כולו. כאשר התמודדתי אני עם בעיות קשות של חרדה, גם בי עלו תהיות של משמעות, מאחר והשכלתי האקדמאית הובילה אותי ללימודים על בודהיזם, התהיות לא היו כל כך על משמעות החים והמוות (אם כי גם זה היה) אלה יותר על קיום או קיום ה"אני" (atman בסנסקריט) הפסיכולוגית והרופא שלי טענו, ובמידה רבה של צדק, שהתהיות הללו מקורן בתחושות הרעות שאני מרגיש ובמצב הרע שאני נמצא בו, כמובן שכשהטיפול הצליח וחיי חזרו למסלולם, נעלמו המחשבות הללו כמעט לגמרי, וכיום הן עולות רק מידיי פעם. השרשור ההוא העלה בי שאלה פילוסופית שאני מקווה שיהיה פה מי שיתחס אליה, גם הבודהא היה טרוד בשאלות פילוסופיות על קיום האני, קירקגור, דנטה, לאו טסו, ניטשה ושפינוזה ושאר הפילוספים הגדולים גם הם תהו על משמעות החיים, גם דוסטויבסקי, גוגול, בודלר וורלן, אחמטובה ושייקספיר הקדישו לכך זמן רב, העיסוק שלהם בנושא נמשך שנים על גבי שנים, רובם לא עסקו בשום דבר אחר וכיום הם היו מן הסתם מוגדרים כדיכאוניים ואובססיבים, היו מקבלים פעמים ביום סרוקסט או פרוזק או אפקסור, וחיהם היו חוזרים לסלולם הרגיל ונטול השאלות הקיומיות. החברה שלנו מחפשת פיתרונות אישיים, מזמן זנחנו את האמונה המודרניסטית בכך שיש תשובות גדולות ואנחנו מחפשים את הפיתרון לבעיה האישית, הדבר הזה בא לידי ביטוי כמעט בכל תחום של מדעי הרוח, ובפריחה של הפיסוכלוגיה (בעיקר הפסיכואנליזה על הסתעפויותיה המודרניות השונות) ובשלושים השנה האחרונות גם בפריחה של הפסיכיאטריה. הקיום האנושי נמשך בזכות סטיות מהנורמה (מוטציות) ובתהליך הברירה הטבעית מוטציות מוצלחות המשיכו הלאה והפכו לחלק ממאגר הגנים האנושי, ומוטציות לא מוצלחות נעלמו ולא נכנסו למאגר זה, האדם המודרני, בניגוד לאבות אבותיו זכה גם לתודעה, תודעה זו דורשת תושובות מורכבות לשאלות קיומיות, התשובות הללו יכולות לבוא רק מסטיות מהנורמה, שאנו קוראים להם בלשון רפואית נקיה "הפרעות" הפרעות אלו התקימו תמיד, וסיעו להעשיר את מאגר התשובות האנושיות לשאלה "למה אני חי?" "מה אני עושה פה?" "במה טוב חיי ממותי?" וכו', כמו בתהליך הברירה הטבעית של הטבע כך גם בעולם המחשבה, תשובות מוצלחות נשארו והעשירו את עולם המחשבה ותשובות לא מוצלחות נדחו ונעלמו. האם הנסיון הזה להלחם בסטיות כאלו מהנורמה, לטובת נוחות חיהם של בני אדם, לא גורמות לניוון החברה?, והאם, אם כן להתיחס לרוווחת היחיד, הטיפול בהפרעות אינן מונעות מהאדם להגיע ליעוד האמיתי וללמוד אי אלו לקחים שמציאות והיקום זימנו לו?

היי לא ארוך מדי ובטח לא משעמם. אתה צודק בגישה שלך, ואשמח לתגובות נוספות "משעממות". לכן אוסיף רק מספר הבטים ושאלות. יש הבדל בין צרכי הפרט וצרכי החברה, חברה ובעיקר חברה דמוקרטית היא חזקה בגלל השונות בין האנשים ובכך שיש סוגים רבים ואיזון ביניהם. הפרט יכול לבקש את הנוחות הבינונית אבל כחברה מתקדמת צריכים גם את הגאונים והחריגים. כל חברה נוטה להוציא את החריגים לשמור את הרוב הדומם וה"מטומטם" שקט. לכן כנראה גם הרגו את ישו, הוא היה רדיקלי מדי ואיים על הממסד היהודי והרומי השמרניים והמושחטים. אפשר לדבר על ישו ואם זה נושא רגיש אז כך התנהגו כמעט לכל נביא בתנך אפילו אם לא הוציאו אותו להורג. דווקא הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה לדעתי לא נכנסים לקריטריונים של הנוחות, מדובר פה בהתעמקות וכניסה לזרמים הנפשיים העמוקים ביותר ולא התרכזות בעשיית כסף ונוחות. פסיכואנליזה ופסיכולוגיה אמיתיים מאוד כואבים והם ההיפך מהצלחה כספית או פופולריות. דווקא חשבתי שתביא לדוגמא את חברת השפע או החברה האמריקאית שמייצגת אותה, תרבות הקיניונים וכדומה שהם ההיפך מכל עיסוק אינטלקטואלי מעמיק וכואב בשאלות הקשות שהעלית. אולי כדאי לעיין במאמר שלי שהוא למעשה סיכום של ספר שבו יש פגישה בין הבודהיזם והפסיכואנליזה באתר שלי. אני שמח תמיד להשתעמם בלילה בשאלות כאלו. תודה, ושיהיה רק טוב דר' גיורא הידש