פחד מהצלחה??
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אני עובדת כשנתיים וחצי במקום עבודה שדורש סבלנות אמפתיה ונכונות לעזור (עבודה עם קהל). העניין הוא שמעולם לא נהניתי מכך כי באופיי אני אדם מאוד לא סבלני מאוד לא מקבל את האחר..ולכן אני מרגישה לחץ נפשי קשה מאוד לפני לכתי לעבודה ובעבודה עצמה.קרוביי טוענים שעליי לקחת דברים בפרופורציה ולא להילחץ כ"כ אך זה אינו עובר ומדי פעם אני מרגישה ממש דכאון רק מעצם המחשבה. מאחורי תחושות אלו יש לי כנראה תחושה חזקה של פחד מהצלחה ומקידום. אני זוכרת עצמי מאז ומתמיד חוששת מלהצילח לקחת פיקוד וסמכות.בצבא כשהייתי אמורה להיות בקורס הדרכה פשוט ברחתי...כנ"ל בכל מסגרת שהיא.כאשר הייתי צריכה לצאת מבועת השגרה ולעשות משהו קצת יותר "ניהולי" פשוט נתקפתי פחד עצום.. כואב לי להרגיש את תחושותיי וזה מלווה אותי מס' שנים לא קטן. השבוע קיבלתי הצעה לגשת למבחנים לצורך קידום בעבודתי הנוכחית. קיבלתי כזה פחד מכך שמרוב טיפשותי אמרתי שאיני מעוניינת. אני ממש לא מצליחחה להצביע על הגורם: שכן ברור שהפחד שיתק אותי שוב וראיתי סיטואציה שעליי לקחת החלטות וידעתי שאני לא מסוגלת וכן לנהל צוות עובדים - מה שנראה לי כבלתי אפשרי@@ מצד שני אני ממש מתעבת את סוג העבודה ולכן יתכן שזו סיבת פסילתי את הקידום. אני מאוד מוטרדת בתחום המקצועי שכן אני מרגישה נוחות מסויימת עם עבודה שדורשת "ראש קטן" אם כי כנראה אני מציגה לממונים עליי תמונה אחרת.. ומצד שני בשל החשש העמוק הזה שפסל כ"כ הרבה אפשרויות בחיי אני נקרעת בין הרצון ללחץ האינסופי לבין מימוש הקידום ואולי ע"י כך פתרון הבעיה. התייעצתי עם אחי והוא פסל אותי כשאמרתי שעניתי בשלילה להצעה..כ"כ היה לי קשה עם תגובתו ועם ראיית עצמי כ"נכשלת" במאמץ לנצח הבעייה...ופרצתי בבכי...פשוט הטחתי בפניו את כל עברי המלא בחרדות מהעובדה שאיני מצליחה להתקדם ולקבל את מה שנראה לי כרצוי ולכן אני פשוט "תקועה" במה שלא מסב לי עניין ונחת..העיקר פרנסה.אני שואלת לעצתך ממה חרדה כה קשה יכולה לנבוע? האם עצם העובדה שאיני מצליחה לטפל בבעיה בעצמי מעיד על חולשה או שמא זו בעייה מורכבת שמאלצת אותי לפנות לאיש מקצוע. קשה לי להאמין שאיני מצליחה לטפל במה שכ"כ מוכר לי.. אני מרגישה כעת שאיני יכולה כלל לחזור לעבוד...רע לי עם ההרגשה שאכזבתי את ההנהחלה שהיתה "בהלם" מתגובתי וחשבה שכל מה שציפיתי לו היה להתקדם. איני מאמינה בעצמי מבחינת התאמה וחוששת להרע המצב.. כיצד אני חוזרת לשגרת העבודה המעיקה הזו? שאין לה מוצא מבחינת שעמום ייאוש ויקנות.. האם זה הזמן לעזוב כי באמת אין אני יכולה לשאת תחושות אלו... אשמח לדעתך בנושא.
שירלי שלום וברכה, מה שעובר כחוט השני בכל הודעתך הוא הפחד מכשלון ובמקביל הפחד מההצלחה שהנן תופעות הקרובות זו לזו והכרוכות זו בזו. יש בך קונפליקטים אקוטים ומשמעותיים עם עצמך והם אלו שגורמים לך לחוש שאינך מסוגלת לקבל את השני ואין בך הסבלנות, הנכונות והמוכנות להכיל את הזולת ולנהל יחסים בין אישיים תקינים. אך סביבתך הנה בבואה ליכולתך והרצון לקדמך מעיד כאלף עדים על כישורייך- המתאימים והנדרשים לתחום עיסוקך. לא יהא זה שיקול אחראי מצדך לקבל החלטות בנוגע לעבודתך ועתידך במצב הטעון והנתון בו את מצויה ושרויה מפאת היותך נסערת, מבולבלת, אינך מאוזנת אמוציונלית כך שכל החלטה רבת משמעות בנוגע לעבודתך- תהא שגויה, תתסכל ותותיר אותך מבולבלת ונסערת יותר, מבלי יכולת לתקן ולהשיב את הנעשה. בטוחני כי טיפול פסיכולוגי יישב לך את הקונפליקטים הפנימיים וינתב לך דרך בתהליך קבלת ההחלטות בחייך וההתעצמות האישית ובמיוחד בנוגע לעבודתך הנוכחית והסרת אבני הנגף לצורך קידומך ובמידה ותמצאי לנכון הטיפול יוביל אותך לטרנספורמציה במגמת שינוי לקראת הסבת מקצוע שיהלום אותך וימצה את יכולותיך, כישוריך ושאיפותיך. בהצלחה רבה.
לשירלי אכן מדובר על קונפליקט כלומר רגשות מעורבים בקשר להצלחה וכישלון. הבעיה היא שמרוב פחד מכישלון את מרגישה כעת כמו "כשלון". פעמים רבות לבד קשה מאד להתגבר על בעיות כאלו, הטיפול המומלץ הוא שיחות-פסיכותרפיה. כל טוב דר' גיורא הידש
