האם יש פיתרון מלבד התאבדות (ואני לא רוצה להתאבד)?

אני כותב פה מידי פעם על הסבל שלי ועל היאוש מאי-ההצלחה בטיפול שלי. זה 4 שנים שאני סובל ממחשבות טורדניות (כגון "למה לחיות") ומתחושות נלוות קשות של ניתוק מהמציאות (דרליזציה) וניתוק מה"עצמי" (דפרסונליזציה). לאורך כל השנים, אני בטיפול פסיכולוגי ופסיכאטרי אצל טובי המומחים. הייתי אצל כמה מטפלים, ניסיתי מגוון רחב של כדורים (ציפרמיל, סרוקסט, לוסטרל, אפקסור, אנפרניל, פאבוקסיל, קלונקס, סוליאן בשילובים שונים עם ריספרדל, גאודון וזיפרקסה) שבעיקר מעייפים אותי ומקשים עלי יותר את החיים. כיום אני נוטל 10 מ"ג ציפרלקס וחצי מ"ג ריספרדל שרק מעייפים אותי. אני נוטל אותם במשך שבועיים ואני אמור לחכות עוד שבועיים כדי לבדוק את השפעתם. אולם, נדמה לי לאור הנסיון המר שלי כי הכדורים לא יעזרו כמו קודמיהם ואצטרך לסבול כל חיי. שאלתי היא, האם יש טעם לכאלה חיים? לחיי חוסר אונים, חוסר עתיד טוב (איך אעבוד/אלמד/אתחתן עם כזה סבל וחוסר ריכוז?) וחוסר מנוחה נפשית?! מה אתה מציע לי לעשות?

לא ציינת מינונים של תרופות (להפרעה כפייתית דרושים מינונים גבוהים) וגם לא ציינת זמן טיפול לכל תרופה (להפרעה כפייתית התרופות משפיעות רק אחרי 12 שבועות). כיום ישנם טיפולים בעזרת שדה מגנטי (TMS)- באופן ניסיוני בלבד. בחו"ל אפשרי טיפול בכיוון הכירורגי-ניתוחי- לא כאופציה מועדפת אבל ניתן במקרים עמידים וקשים. תתיעץ עם פרופ' יוסף זוהר שהוא מומחה ל-OCD.

שלום, לפי זכרוני כבר היית בפורום עם השאלה הזו, אבל זה בסדר, לא קרה שום דבר. כמובן שההמלצה הראשונה היא לפנות לחוות דעת נוספת אצל אחד המומחים הטובים בארץ לתחום זה. בארץ ישנם מספר רופאים עם שם בנלאומי בתחום של OCD. אפשרות נוספת היא לפנות לאשפוז יום לטיפול אינטנסיבי בבעייתך. שבת שלום דר' גיורא הידש