הפסיכולוג שלי נפטר
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום, לפני זמן נפטר הפסיכולוג שלי, במפתיע. אמנם, הייתי יחסית בתחילת התהליך אצלו, אך לפי הרגשתי (ונראה לי שגם לפי הרגשתו) הייתה לנו תקשורת מצויינת. הרגשתי נוח איתו מאוד והרגשתי שהוא איש המקצוע שאני רוצה שילווה אותי בתהליך. בקיצור, נותרתי באמצע תהליך, עם "פצעים פתוחים". מאז שנפטר, אני מרגישה מפורקת לגמרי, מרגישה שאף אחד אחר לא יוכל להחליף את מקומו. כאילו חלק ממני מת גם כן... בוכה המון, כמעט ולא אוכלת. מה עושים עם הרגשה שכזאת? תודה.
את תמצאי מישהו...ואפילו טוב יותר. גם הפסיכולוגית שלי היתה מבוגרת..וחששתי מה יהיה אם תמות. בסוף, עזבתי אותה כי המליצו לי על מישהי טובה יותר. ולמרות שחשבתי שהיו לי ולראשונה יחסים טובים הגעתי למסקנה שהשנייה טובה יותר. אל דאגה.
לסיוון, נורא עצוב לשמוע. אני חושבת שבמידה רבה המטפל הופך להיות אחת הדמויות המשמעותיות ביותר ולכן גם האובדן שלו נחווה בצורה קשה. את צודקת ולדעתי אין כל כך משמעות לעניין הזמן, אלא לכימיה ולקשר שנוצר. נדמה לי שההרגשה שחלק ממך מת איתו היא טבעית והגיונית מכיוון שפעמים רבות המטפל הוא היחיד שיודע על חלקים מסויימים שלנו והיחיד ששותף לחוויות, מחשבות, רגשות וכך הלאה. פרידה ממטפל היא ממילא קשה ועל אחת כמה וכמה פרידה פתאומית וסופית כל כך. וכמו בכל מוות של אדם קרוב ישנו גם כעס על כך "שהשאירו אותנו לבד", כמובן שאני מתכוונת למובן העמוק של המחשבה וברור שהמחשבה היא רגשית ולא רציונלית. לדעתי את צריכה לתת לעצמך את הזמן הראוי להתאבל עליו, לא למנוע מעצמך ביטוי של רגשות ולא לנסות לזרז תהליכים. מכיוון שהמוות היה פתאומי ולא צפוי, אני חושבת שכדאי אולי לעבור את תהליך האבל בליווי של מטפל/ת ולא לעשות זאת לבד. תשמרי על עצמך, דנה
כן, אני קבעתי תור כבר לפסיכולוג אחר, אך ההלם עדיין ענק. ישנו גם הקושי של להתחיל תהליך הכרות חדש עם פסיכולוג חדש: ומה אם הוא לא אמפטי כמו הקודם? ומה אם הוא לא יקרין אותה חמימות? וכו' וכו'... סיוון
אני לא רוצה להיות קיצוני אבל..... תאר לך שהשיפוצניק של הבית שלך מת או לחילופין פשט את הרגל מה היית עושה? הורס את הבית? היית מוצע שיפוצניק אחר. בהקבלה הקיצונית הזו הרי גם השיפוצניק של הבית מכיר את מה אתה מעדיף הראש שלך כולל "השגעונות " ,בנסיון שלכם לתקן או לשפץ את הנדרש. מוטב שכך גם תעשה ל(שיפוצניק) הנפש, תמצא אחר כמו שמצאת אותו,דכמה שזהשע עצוב ולא נעים...
מסכימה ולא מסכימה. כן, צריך למצוא בעל מקצוע אחר, אבל זהו מקצוע בעל רגישות מיוחדת. כבר הייתי אצל "שיפוצניקים" בעבר. אבל, זה, לעומתם, באמת היה מיוחד במינו, בגלל אישיותו, שידע להעניק כוחות ולהעצים את סביבתו לא רק בגלל מקצועו, אלא בראש ובראשונה בגלל אופיו ואישיותו. סיוון
