חברה במצוקה

שלום רב. אנחנו שתי נערות ויש לנו חברה בת 18 שאנחנו רוצות להתייעץ איתך לגביה. בשנים האחרונות היא במצב של התייחסות לא ריאלית למצבים ואדישות, וכן תלויה כלכלית בהוריה (שגרושים מזה שנתיים). היא איננה לומדת בבי"ס, פרשה לפני שנה ונרשמה לבי"ס אקסטרני אליו היא מגיעה באופן לא סדיר, לפי חשק. למרות שיש לה המון שעות פנויות היא לא מחפשת עבודה, למרות המינוסים אליהם הגיעה כתוצאה מהוצאות מיותרות ולא מתוכננות, (לדוגמה היא קנתה זוג גרביים בחמישים שקל בזמן שהיא טוענת שאין לה כסף לדברים אחרים כמו אוכל שהיא אוהבת - אוכלת בעיקר שטויות כל היום). חשוב לציין שהיא בחוסר מודעות מוחלט למצבה - היא לא רואה את הבעייתיות באורח חייה ובטוחה שהכל תקין. למשל - היא בטוחה שהיא תתגייס, וזאת למרות שהצבא לא רוצה לגייס אותה משום שקיבלה תרופות נגד דיכאון. היא הבת האחרונה מבין 7 ילדים במשפחתה, גדלה וחיה בקיבוץ. אחרי שיכנועים הסכימה ללכת לטיפול אצל פסיכולוגית ופסיכיאטר, אותו הפסיקה, לטענתה מסיבות כלכליות (מאותה סיבה הפסיקה לקחת את הכדורים נגד דיכאון). נודה על תגובתך ודעתך - מה עלינו לעשות בקשר אליה שכן איננו רוצות לראותה מדרדרת עוד. בתודה, החברות.

חברות יקרות ומדהימות, גילוי התמיכה והאמפטיה שלכם הנה זן נדיר במחוזותינו. חזקו ואמצו!ותוברכו! לעניות דעתי ניתן לשדל אדם לטפל בעצמו, ניתן לשכנעו, לדובבו, לתמוך בו ולהיות תדיר בשבילו! אך לא ניתן לבחור ולהחליט במקומו!אדם הנו ישות אוטונומית ברת בחירה- בטוב וברע! במידה ומצוקתה אינה אקוטית וקריטית והיא אינה מגלה סימנים של חוסר שביעות רצון מאורח חייה הקלוקל ותפקודה הלקוי, וכמו כן אינה מהווה סכנה לה ו/או לסביבתה. פשוט הניחו לה לנפשה! התובנות צומחות באדם הבעייתי ככל שנוקף הזמן והמציאות הריאליסטית והאימתנית והלא יומרנית טופחת לו על פניו! חלקכם כחברותיה הנאמנות האמונות על שלומה וכבודה, לנסות לדובבה, לנחמה, להשתתף בכאבה, להקשיב, לייעץ בעדינות מבלי להטיח ביקורת קשה ונוקבת- לאור מצבה הרגיש. ולסייע לה כשהיא מגלה סימנים של נכונות להתקרב ולקבל את הסיוע הנדרש. ובמידה והיא מגלה סימני מוכנות לטיפול- לתמוך בה בבחירתה האמיצה. אך חד משמעית: לא להחליט במקומה. ישנם היפים שמרוצים מאורח חייהם התמהוני וקבוצות אתניות שונות ומשונות, המתבדלות מחיי החברה הכוללת, המתנזרות, המסתגפות בתעניות, המשתחוות לעצים ואבנים או לחילופין מתפקרות ומנהלות חיי בומה וזוהמה המושתת על הדוניסטיות ונרקסיסטיות חמדנית לשמה ומאושרים מהבחירה שלהם, על אף כי צורת חייהם אינה הולמת ואינה מקובלת בעולם האוניברסאלי. על כן כל עוד היא אינה מגלה סימני מצוקה קשים. סמני דכאון, מצבים פסיכוטים וכדומה והיא אינה מזיקה במעשיה הבלתי אחראים- ללא תקנה. תנו לזמן לעשות את שלו. מה שלא יעשה השכל, יוליד הזמן! העיקר תמשיכו לתמוך בה, לטפטף לה בנעימות בדבר היותה זקוקה לטיפול, ולהיות למענה בכל תהליך שתבחר לנכון. (גם לא לבחור זהו סוג של בחירה) חזקו ואמצו!

לחברות אכן תמיכה והמשך הקשר הם דברים מאוד מאוד מאוד חשובים. עם זאת כפי שאתן מתארות יתכן שלחברה יש בעיה לא קלה. כדאי לדבר על ליבה, שוב ושוב שתמשיך בטיפול הנפשי אצל הפסיכיאטר והפסיכולוג. אולי אפשר ליצור קשר עם עובדת סוציאלית, או להגיע לטיפול מסודר במסגרת הציבורית? או אם מדובר בקיבוץ ישנו גורם אשר יכול לעזור ללא תשלום? החברות שלכן חשובה מאוד, וחשוב שהחברה תהיה מודעת למצבה ותחזור לטיפול. שבת שלום דר' גיורא הידש