האם להפסיק את הטיפול הפסיכולוגי שלי?

שלום לכולם מזמן לא הייתה לי סוגיה להתייעצות עם חברי הפורום, אבל אתמול הפסיכולוג שלי הגדיש את הסאה, ועשה לי סצינות שלא היו מביישות מאהב או מאהבת מדופלמים. הוא התלונן עלי שאני כועס עליו מפני שעקצתי אותו קצת, ובסוף השיחה שבמהלכה הוא ניסה באופן שלא משתמע לשני פנים להוריד בערך העצמי שלי ולהזכיר לי בפעם האלף שאני חולה מסכן שלא מסוגל לדאוג לעצמו, אמרתי לו ש"כל המדע שלו מבוסס על פילוסופיה", בכך הוא סיים את השיחה בכעס. שאלתי אותו אם הוא נפגע והוא אמר: "כן". ובכן, אני מודה שעד עכשיו שיתפתי פעולה עם הטיפול והיה די נחמד אפילו, אבל לפתע אני מרגיש ירידה עמוקה בערך העצמי שלי בכך שאני בכלל הולך לטיפול הזה. למה אני ממשיך להגיע לשם? אני שואל את עצמי, והרי באמת ובתמים אף אחד לא מכריח אותי. ניחא, אילו הייתי צריך לשלם על זה 300 שקל לפגישה לא הייתה לי כל התלבטות והייתי מסיים את הפגישות האלה ממזמן. אבל אני מקבל את זה בחצי חינם. תחליף אב אני לא צריך, כי יש לי כבר אב שגם מנדנד לי להסתדר בחיים ולא ללמוד קבלה ולסדר את הביטוח הלאומי. למען האמת הפסיכולוג ואבא שלי אומרים לי אותו הדבר ואפילו משתמשים באותם טיעונים. תחליף לחבר? אוממ... אני לא כל-כך בטוח שהייתי רוצה שהפסיכולוג שלי יהיה חבר שלי. מעבר לכך שיש לי חברים- לא המון חברים אמנם אבל יש. תחליף למאהבת? נו, זה הרי מגוחך לגמרי. אין לי כל משיכה מינית כלפי הפסיכולוג שלי what so ever, וגם ממש אינני מאוהב בו בסתר. אז מה לעזאזל אני צריך אותו? בתודה על העזרה מיכאל(מיקי)

סתם שואלת שאלות ושאלות ואין משהוא שיוצא מזה מה גם שאין לי חשק לדבר פנים מול פנים בגלל מצבי . אז אל תלך לשם יותר חבל על הזמן . יום טוב

פסיכולוגיה איננו מקצוע מדעי וגם לא מתיימר להיות כזה. פסיכיאטריה דווקא כן מתיימרת להיות מדעית כי היא חלק מרפואה.... אכן הפסיכולוגיה צמחה מתוך הפילוסופיה ואי אפשר להכחיש את זה. לדעתי פסיכולוג טוב צריך להכיר את הרעיונות והגישות הפילוסופיות העיקריות מכיוון שהן היו המקור להתגבשות התיאוריות הפסיכולוגיות המודרניות. מבחינה מעשית מה שקובע זה היחסים שלך עם אותו פסיכולוג. אם יש לך שפה משותפת איתו, הרגשה שאכפת לו ממך ושהוא נותן לך תמיכה נפשית מנקודת מבט מקצועית אז אולי שווה להמשיך. מצד שני אם הוא יוצר לך רק מעמסה נפשית אז כדאי לשקול מחדש את העניין. כדאי לדבר איתו על ההתלבטויות שלך בנושא זה ולראות מה התשובה שלו לדברים.

יקירי, מאד מזדהה עם התחושות שלך..אך פגישה אחת אינה מהווה מדגם מייצג. במיוחד לאור העובדה שאינך מכיר אותו מתמול שלשום..ויתכן כי השיחה האחרונה היתה טעונה מסיבות אלו ואחרות- אוביקטיביות וסוביקטיבות. לעניות דעתי...לפגישה הבאה בינכם תגיע פתוח יותר לקבל ולהכיל אותו ואת תוכן הדיאלוג והמסרים הענייניים, נטול ביקורת ושיפוטיות מתעתעת. עם רצון כן לבניה עצמית והסקת מסקנות ותובנות פרקטיות ופרגמטיות. כי בגישה הנוכחית השיחות עקרות, בטלות ומבוטלות..ואך מבטלות את ערך עצמך..ומוסיפות חטא על פשע. לפי המשתמע בין השורות, מערכת היחסים בינכם מאד פתוחה ואמפאטית, ובהתחשב בעובדה יחודית זאת נא שתף את המטפל בתחושותיך הקשות והכבדות כלפיו וכלפי דרך טיפולו ומעללו באסרטיביות, תוך מתן כבוד לאישיותו- באשר הוא, ועל-פי תגובתו תבין ותסיק מהי גישתו כלפיך..ותוכלו ללבן הדברים הטעונים בינכם, בתקווה כי תגיעו לעמק השווה! מחזיקה לך אצבעות... אנוכי

נתתם לי עצות טובות, ואני חושב שאכן אני אמשיך בטיפול. יש לפסיכולוג שלי הרבה אמפאתיה כלפי, ואני סך הכל מעריך אותו כאדם וכאיש מקצוע. אולם, אינני מעריך יתר על המידה את המקצוע שלו, אם כי אני מודה שאני מעדיף את הפסיכולוגיה, שלפחות לא מתימרת להיות מדע, על הפסיכיאטריה, שמתימרת להיות מדע מדויק, אבל היא מדע מדויק כמו שאני צפרדע. כולנו, וזה כולל בעיקר אותי, די מגששים באפלה בניסיון שלנו להבין מה זו "מחלת" נפש. מה בעצם עברתי. ובכל מקרה, אני רוצה להסתכל בעיקר על העתיד, שבו יש לי כמה שאיפות או רצונות מאוד שפויים וסבירים, שאני מסוגל להגשים. הסימן העיקרי שאני רואה לכך שהטירוף מאחורי הוא שאין בי ולו צל של געגוע ולו הקל שבקלים אליו. בעוד שפעם היה בי געגוג רב ורצון די גדול שזה יחזור. היום אין. זה היה סבל צרוף שלמדתי ממנו המון על עצמי ועל החיים בכלל ועל העולם בכלל. וזהו... בתודה מיכאל(מיקי)