מה יש לי?
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
יש ימים שאני מרגישה טוב - אני צוחקת והכל נהדר. ואז, ימים אחרים, או כמה שעות אח"כ, הכל יורד בקיצוניות אל עבר הדיכאון והשחור והבאסה והרצון לפגוע בעצמי וכו. ואז עובר לי והכל שוב בסדר. הדבר הזה חוזר על עצמו שנים. פעם אחת אני מרגישה במצב רוח טוב, מלא בבטחון עצמי, ואז הכל "נוחת". אני יודעת שתמיד אומרים שכל האנשים מרגישים ככה, אבל אצלי זה ממש קיצוני. הכל אצלי קיצוני. והדיכאונות אותם אני חשה תמיד "מטורפים". פעם, הפסיכיאטר שלי (כבר אין לי יותר) אמר לי פעם שיש לי איזה דיכאון, לא כל כך הבנתי איזה, ורשם לי כדורים. אבל מעולם הוא לא אמר "מניה דיפרסיה". אני יודעת שאנשים שסובלים ממניה דפרסיה מרגישים "שחור" כשהם בדיכאון. ואין להם דכאונות "קלים". היה לי דכאון אחד כזה (כבד) שנמשך שלושה ימים, בהם פשוט לא הרגשתי דבר וראיתי הכל שחור. היתי כמו רובוט ורציתי למות. היו לי גם דיכאונות קשים מאוד שבהם "ראיתי שחור" (אמנם לא ברמה של הדכאון הקודם אבל מספיק בשביל שאני ארגיש שאני כלום), אני גם ישנה המון שעות, ישנם ימים שלמים שעוברים, בהם אני ישנה חצאי ימים. כמובן שכאשר אני מתעוררת אני מרגישה דיכאון על הבזבוז. אני גם מתקשה מאוד לקום , במיוחד בבקרים - אני מרגישה כאילו יש איזה "כוח פנימי" כזה, שמונע ממני לשמוע שמעירים אותי ומונע ממני לקום. אני פשוט לא קמה. לא עוזר כלום, אפילו אם ישפכו עלי מים. אני יכולה לומר דברים תוך כדי שינה ולהתנהג מגעיל. לעיתים אני מרגישה כאילו אין לי כוחות לקום. כשאני מאחרת למקום מסוים אני כבר ממשיכה בשינה, כי בלאו הכי הפסדתי. הבעיות עם השינה נמשכות שנים. מלבד העובדה שבטוח יש בזה משהו רפואי (הייתי כבר במעבדות שינה) אני בטוחה שיש בזה משהו פסיכולוגי. היו לי דכאונות שלא יצאתי מהמיטה ימים שלמים וחלקם במשך שבועות. לא כי הייתי חולה פיזית. אלא פשוט אני מוצאת בשינה מעיין מקום של בריחה, יש בזה משהו "מת". מקום של "עדנה" מסוימת. מקום שאני יכולה לנוח בו. לעיתים אני מרגישה בדיוק את מה שכתוב בספרים על חולי "מניה דפרסיה". אני מרגישה איך הכל אצלי קיצוני - אין אמצע. אני עושה דברים מסוימים בשביל להרגיש משהו - כמו למשל סיטואציות מיניות, או שלעיתים אני חותכת את עצמי. פעם חשבתי שזה גובל בנסיונות התאבדות, אבל עכשיו הבנתי, שזה לרוב פשוט כדי להרגיש משהו או כדי להעניש. זה כבר שנים ככה. אני פשוט מרגישה ריקנית, אני לא מרגישה הרבה, אין בי חמלה, למרות שאני ידידותית לאנשים, אני יוצרת דיונים ועניין אצלם, אני נראית טוב, אני משדרת משהו שונה מאחרים - לרוב בצורה הטובה, אני חברותית בסה"כ (למרות שיש הרבה אנשים שאני לא שומרת איתם על קשר ארוך טווח), ולמרות הכל, הרבה אנשים טוענים שאני מרוחקת. או שאני לא רגשית, שאני לא מסוגלת להעניק מעצמי אהבה, שאני חסומה. ואת האמת יש עוד כל מיני עניינים פסיכולוגים אחרים שלא הזכרתי כאן משום שזה קצת ארוך. בקיצור, אני לא יודעת מה יכולה להיות הבעיה שלי. איך זה שהכל אצלי קיצוני ואיך זה שפעם אחת הכל בסדר ואז בפעם השניה נמאס לי ואני רוצה לחתוך דברים? למה אני הורסת לעצמי דברים, למה אני ישנה כל כך הרבה, למה פעם אחת אני מרגישה טוב ופעם אחרת אני מרגישה שחור?
תראי, קראתי את המכתב שלך ואפשר להבין שאת במצוקה אמיתית שנמשכת כבר מספר שנים. קודם כל אני לא מבין מדוע הפסקת עם טיפול פסיכיאטרי. אם פסיכיאטר א' לא פתר לך או לפחות ניסה לפתור לך את הבעיה, עוברים לפסיכיאטר ב'. אני מניח שאת קוראת המון חומר על מניה דיפרסיה ויכול להיות שחלק מהסימפטומים כביכול את מרגישה אותם למרות שיכול להיות שאת בכלל לא סובלת מזה. הייתי מציע לך לדבר עם מישהו ולשפוך את על ליבך. בתור התחלה לא חייב פסיכיאטר, אלא ידיד או מישהו קרוב שיכול להבין אותך. כמו כן, מומלץ ביותר לחזור לטיפול פסיכיאטרי, מפני שאני מניח שישנם כדורים שיכולים לפתור את הבעיה. אני גם סובל מדיכאונות ומחרדות וגם לי יש ימים שבבוקר הכל בסדר והחיים סבבה, אבל כמשגיע הערב, אני פתאום מתחיל לרדת ונכנס לדיכאונות. בבוקר הכל (לפעמים) עובר כאילו לא קרה כלום.
ישתרופות שישכיחו לך את הדיכאון בתקווה שזה יעזור חיבוקים
למיכאלה אני מסכים אתך שהדבר החשוב הראשון הוא האבחנה, לכן כדאי להגיע לפסיכיאטר ולשאול אותו לגבי האבחנה, יתכן שיהיה צורך בבדיקות פסיכולוגיות כגון רורשך או MMPI ונוספות כדי להגיע לאבחנה מדוייקת יותר. לפי התאור בולטים שני דברים, הראשון הוא מצבי הדכאון שקרה שהם נמשכו שבועות, והשני הוא מצבי הרוח הקיצוניים עם אנשים. לא הייתי ממהר לאבחנה של מאניה דפרסיה, או כל אבחנה אחרת, ישנן מספר אפשרויות ולא הייתי רוצה להתחיל לפרט כי אני חושב שאת תתחילי לאבחן את עצמך וזה רעיון לא כל כך טוב... כל טוב דר' גיורא הידש
לפי התסמינים שציינת יש סבירות גבוהה ביותר שאת סובלת מהפרעת אישיות גבולית..ולא ממניה דיפרסיה שהנה מחלה אקוטית, נרקוטית ועסקת חבילה אומללה לכל החיים! ממליצה לך בחום לגשת לאבחון פסיכיאטרי בהקדם. ושולחת לך אור ואהבה וחיבוקים חמים. תחזיקי מעמד ותשמרי על עצמך... אנוכי.
