מבולבלת

שלום ד"ר הידש, יש לי שאלה ולא ברור לי אם זה הפורום הנכון לשאול אותה. לפני כשבועיים התאבדה בחורה שעברה התעללות מינית לאחר שלא מצאה מסגרת אישפוזית שיכלה לעזור לה עם הפלשבקים וסימפטומים חמורים אחרים מהם סבלה. היא כתבה במכתב שהשאירה שבבתי חולים פסיכיאטריים אליהם פנתה, אמרו לה הפסיכיאטרים שהם אינם מבינים במה מדובר ושהם לא יכולים לעזור כי הם לא מכירים את הבעיה. הבחורה שוחררה למרות נטיות אובדניות קשות בגלל שלא היתה פסיכוטית, אבל אם איני טועה, לא רק פסיכוטיים מתקבלים לאישפוז פסיכיאטרי. האם יתכן שפסיכיאטרים בארץ באמת לא הבינו אודות הסימפטומים מהם סבלה? בתודה מראש, מאיה

שלום מאיה, פסיכיאטרים לא מבינים הרבה, אבל משהו הם בכל זאת מבינים... אני לא כל-כך בטוח שהמקרה הנורא של ההתאבדות של אפרת, אם אני זוכר את השם נכון, היה נמנע אילו היו מאשפזים אותה. האם את יכולה להיות משוכנעת שאישפוז היה עוזר לה? במה הוא היה עוזר לה? באישפוז לא עושים כלום רוב רובו של הזמן והיא הייתה נמצאת עם אנשים במצבים די משונים ולא הגיוניים. האישפוז להערכתי הוא לצערנו הרב הפיתרון היחיד כמעט לאנשים פסיכוטיים, אבל לכאלה שלא פסיכוטיים הוא די מיותר. אני ממש לא רואה מה היו יכולים לעזור לה שם? בברכה מיכאל(מיקי)

למאיה בהחלט וכנראה שהבחורה לא קיבלה את העזרה שלה הייתה זקוקה. את עלית על בעיה מבנית ומהותית קשה מאוד בפסיכיאטריה בארץ. 95% מהתקציב והמאמץ הפסיכיאטרי פונה לכיוון של מערכת האשפוז בבתי חולים פסיכיאטרים. רק 5% מופנים לקהילה. כך שהבחורה בהחלט הייתה צריכה לקבל טיפול הולם בקהילה וכנראה הטיפול לא היה מספיק ולא הביא להקלה. ורק אחרי שהטיפול בקהילה אינו עוזר יש לחשוב על אשפוז, אבל אם אין ברירה אז בודאי שיש מקום לאשפז. פשוט מי שלא פסיכוטי חייב להסכים לאשפוז ואסור לאשפז בכפיה. אבל כאמור המסקנה שלי היא שצריך לתת את המשאבים המספיקים לטיפול בקהילה. צר לי אבל זה המצב הידש