שאלה לד"ר הידש

שלום ד"ר הידש, אני די מיואשת מהטיפול התרופתי והשיחתי ואני בספק אם כדאי לי להמשיך הייתי אצל שתי פסיכולוגיות - אצל כל אחת תשעה חודשים, ועכשיו אני שנה אצל פסיכיאטר. אני לוקחת תשעה חודשים פרוזק, ועכשיו התחלתי לשלב אותו עם טופמקס לייצוב מצב הרוח, כיון שכך המליץ לי הפסיכיאטר. אני בת 37 ואפשר לומר שאני סובלת כבר 20 שנה בערך מדכאון בינוני, שמצד אחד לא מנע ממני "לתפקד" (ללמוד באוניברסיטה ולשרת בצבא) חיצונית אבל בהחלט לא איפשר לי להתפתח רגשית. האמת שכבר נמאס גם לי לשמוע את "קיטורי" האינסופיים על מצבי, אבל אני לא מצליחה לגייס מספיק אנרגייה כדי לשנות את אותו. אני סובלת מחרדות, ממועקות, אני בודדה, איני מוצאת טעם לחיי ולא מצליחה לדמיין עתיד ורוד יותר. שום דבר לא ממש מעניין אותי, הכל נראה דהוי ומשעמם. אני אמנם עובדת אבל הימים חולפים ובסוף היום כל מה שאני רוצה זה שקט ושלווה. בשיחה האחרונה עם הפסיכיאטר הוא הסכים עם דברי שכנראה אזדקק לטיפול כל חיי - האם זה הרגע שכדאי להודות בכשלון הטיפול, להחליף תרופה או להשלים שאלו הם חייהם של פגועי הנפש? איני רוצה להחליף את המטפל כי אני די קשורה אליו. אודה לך על תשובה אמיתית וכנה.

האם את מעוניינת להתכתב?

היי את מתארת מצב לא נדיר ולעתים זהו המצב ברפואה. בהתקף לב יודעים לטפל אבל בלחץ דם גבוה ובטחורים עדיין אין טיפול בפותר את הבעיה. כלומר בעייתך קשורה לסבל רק למרות שמהבחינה הקלינית יתכן שלא תוגדרי כמקרה חמור. כמובן שתאמרי שאלו רק מילים והגדרות ואת צודקת. אני חושב שאינך שואלת את השאלה הנכונה. השאלה היא לא האם קיים טיפול אשר פותר את הבעיה שלך ותהיי אדם שמח עליז, מוחצן ושונה. אני חושב שעליך להגדיר מטרות קטנות יותר לפרק זמן קצר יותר וראות האם את משיגה אותן. השאלה לגבי המטפל היא האם הוא עוזר לך, האם הקשר אתו הוא משמעותי עבורך ולא האם הוא פותר את כל הבעיות. כנראה שכעת את במצב של ירידה או משבר מסיבה כלשהי ו"התעייפת" מהרבה דברים, אולי זה הזמן לשינוי, ואני מתכוון לשינוי בחיים ולאו דווקא בטיפול או במטפל. תחשבי על התחומים אשר מעיקים עליך הכי הרבה והאם ישנו מקום שבו את יכולה למצוא אומץ ולעשות שינוי? תודה על השיתוף ואת מוזמנת לעדכן דר' גיורא הידש