משבר אמון עם הפסיכוטרפיסט - שהביא לסיומו של הטיפול
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
היום, שנה וחצי לאחר טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי - שהחל במפגשים של פעם בשבוע ועם הזמן ירד למפגש חד שבועי - החלטתי לסיים את הטיפול לאחר משבר אמון מאוד עמוק שלא אוכל למחול עליו. להלן המקרה: התקשרתי לקליניקה של הפסיכוטרפיסט שלי והשארתי לו הודעה במשיבון שעה לפני קביעת פגישתינו, שכנראה, לא אוכל להגיע לפגישה ושיצור איתי קשר. כשהוא חזר אליי הוא שאל למה לא אוכל להגיע והסברתי לו שאין לי סידור להגיע (עד עכשיו אבא שלי היה מביא אותי לשם ועכשיו אני לא מדבר עם אבא שלי כבר שבועיים בערך, וטוב לי כך, לא אכנס לזה עכשיו) "קח מונית ובוא" הוא אמר. סרבתי משום שהייתי צריך לקחת מונית ספיישל הלוך ושוב בשווי 60 ש"ח והטיפול עולה לי עוד 230 ש"ח ואת הכל אני מממן מכספי - כי כאמור לא מדבר עם אבא, אז הטיפול לוקח לי חצי מקצבת הנכות שלי. בנוסף עלי לממן פלאפון, בגדים, אינטרנט, ספרים, וכ"ו בקיצור כל ההוצאות עלי "יש לך אובססיה לכסף" תמיד הוא היה אומר לי - הפסיכולוג. לזה הוא קורא אובססיה? איזו חוסר הבנה! חוסר רגישות! חוסר התחשבות! שם עלי תוויות עלאק, "אובססיה לכסף" מתלהב, אז למדת פסיכולוגיה, אז אתה צריך להדביק תוויות?! וגם לא נכונות?!!!!!! כל ההוצאות עלי! איפה האנושיות שלך?! כשהוא היה מגיש לי את החשבונות לתשלום מעולם לא בדקתי אותם, כי סמכתי עליו בעיניים עצומות! היה בינינו קשר כ"כ טוב! "אם לא תגיע לפגישה אני מחייב אותך בכל זאת, וחבל" "מה זאת אומרת אתה מחייב אותי!? אני מודיע לך מראש?! למה מחייב!?" "כי ככה נוהגים, אין לי כח לזה עכשיו, אני ממהר" "גם בפעם שעברה שלא הגעתי חייבת אותי" "בוודאי" (וכאן כבר ממש התעצבנתי, הרי גם אז הודעתי לא מראש) "אני רוצה להפסיק את הטיפול" "בגלל החיוב?" "כן" (מי יודע עוד כמה פעמים הוא חייב אותי כשלא הגעתי) "תגיע לכאן ונדבר אני מחכה" (ניתק את הטלפון) צילצלתי שוב, הוא כנראה כבר נכנס לפגישה הבאה וענה המשיבון השארתי הודעה: "התנהגת בצורה ממש מגעילה, אין לי אמון בך יותר, אני רוצה להפסיק את הטיפול" הוא חזר אליי לאחר מספר דקות "תגיע עם אמא שלך ונדבר על האירוע" שאלתי את אמא שלי איך ניסע, היא אמרה לי עם אבא, אמרתי לא "אין לי איך להגיע, אני לא לוקח מונית" "קח מונית ותגיעו" "לא" "גם אם זו תהיה הפעם האחרונה" "לא" "אם פגעתי בך אני מתנצל" "אני לא רוצה להמשיך יותר, אין לי אמון בך" (כאן הוא ניתק לי את הטלפון בפנים) לא הפסקתי לבכות, כי עבר עליי יום ממש קשה היום רבתי עם ההורים (בקשר לנושא אחר) עכשיו הכל בסדר עם אמא, וגם המצב רוח השתפר סוף....
צר לי להגיד שלך שמתי שאתה לא מגיע ומודיע לו על זה באותו יום ולא 24 שעות לפני אז הוא יכול לגבות ממך כסף על פגישה
הטיפול, ולא היה לי מושג. אילו הייתי יודע, הייתי מתכנן את הדברים בצורה שונה.
יקר, אני מזועזעת. ממש טולטלתי. אני כל כך מצטערת שזה קרה לך. זה נורא ואיום. איזה אדם מפגר, איזה טמטום, כמה מטומטמים יכולים להיות פסיכולוגים. איזו חויה איומה לעבור, ועוד לאדם שגם כך נתון לקשיים נפשיים. אני מקוה שהצלחת לשקם את עצמך אחרי כזאת טראומה. צר לי. צר לי עליך. אתה פשוט לא מאמין כמה פסיכולוגים מנצלים אמון שנותנים בהם. גם אני עברתי כזאת חויה. ואפילו כתבתי ספר שנקרא "מקומות שאין בהם אהבה" (מאת הילית מרחב-נמצא בסטימצקי אם אתה רוצה), ושם תיארתי את הפסיכולוג הבעייתי שמנצל את האמון של המטופלת שלו ומטעה אותה. מנצל את סמכותו. זה נורא ואיום, ללא ספק. זאת ממש טראומה, לתת אמון במישהו שהוא דמות סמכותית, ולגלות שהאו טיפש ונצלן.
סביר מאוד שאני אקנה את הספר שלך לאחר החוויה שעברתי. את נשמעת לי מישהי לעיניין, אשמח אם תיכתבי לי [email protected] איי סי קיו: 129088389 מסנג'ר: [email protected]
1-אם ידעת שאבא שלך לא יוכל לקחת אותך, למה להתקשר רק שעה לפני שהפגישה? הרי ברור שלך שהשעה הזו מוקדשת לך, ואם אתה לא מפנה אותה, אז הפסיכולוג סתם יושב ולא עושה כלום. אפשר לחשוב על זה בתור "היה יכול להרויח כסף בטיפול במישהו אחר בזמן הזה", או פשוט להבין שזה בן אדם, וככל בני האדם, זמנו יקר לו וזה לא יפה לעשות. 2- אם פעם אחת הוא חייב אותך למרות שלא הגעת, מדוע לא ביררת את העניין הזה אז. חבל שלא ידעת, אבל זה מאוד מקובל שאם אתה לא מודיע מספיק זמן מראש, אתה מחוייב. לא רק אצל פסיכולוג, אלא גם אצל הרבה נותני שירות, וגם כשנרשמים לקורסים ולא מבטלים בזמן וכו'. 3-לא יודעת מה העניין עם ההערה שלו בעניין אובססיה לכסף. לא מכירה אותך אבל מאמינה גדולה בשמפט "לכל מטבע שני צדדים" 4-האם העזיבה שלך אותו הייתה אולי רק תירוץ כדי לא להתמודד עם דברים קשים באמת? אולי זה רק הפיתרון שקל ביותר- יש מישהו שאומר לך דברים כואבים, מישהו שיש לו ציפיות ממך, וכדי להקל על עצמך את פשוט עושה את הדבר הקל ביותר-לעזוב.
היום, אמא הלכה לדבר עם הפסיכולוג בקליניקה שלו, הוא התנצל. את אמורה להסיק שהוא הבין שטעה, ולא אני. אבל זה לא העניין, רציתי להגיד משהו אחר. זה לא שהחלטתי לעזוב כי הוא "אומר לי דברים כואבים" כהגדרתך אני אסביר את סיבת העזיבה שלי בימלואה: המחשבה על עזיבה ישבה לי בראש כבר הרבה זמן כי תמיד חשבתי שכשהוא ימות (הוא אדם לא צעיר) אז אני אקח את זה ממש קשה ולא ארצה ללכת לשום פסיכולוג אחר. הייתי תלוי בו, בטיפול ופחדתי מזה! פחדתי שאי לא אוכל להשתחרר מזה! רציתי ללכת משם כבר! וזה היה הטריגר. אז עכשיו אני כ"כ מאושר, התאבלתי עליו שעה, שעתיים ועכשיו אני שמח שאני לא תלותי באף אחד ויכול לקחת את ההחלטות שלי בעצמי אני שלם לחלוטין עם ההחלטה שעשיתי ואני לא מתכוון לחזור לטיפולים בשום אופן. כ"כ טוב לי עכשיו עם עצמי. שיהיה יום טוב.
1-אם ידעת שאבא שלך לא יוכל לקחת אותך, למה להתקשר רק שעה לפני שהפגישה? הרי ברור שלך שהשעה הזו מוקדשת לך, ואם אתה לא מפנה אותה, אז הפסיכולוג סתם יושב ולא עושה כלום. אפשר לחשוב על זה בתור "היה יכול להרויח כסף בטיפול במישהו אחר בזמן הזה", או פשוט להבין שזה בן אדם, וככל בני האדם, זמנו יקר לו וזה לא יפה לעשות. 2- אם פעם אחת הוא חייב אותך למרות שלא הגעת, מדוע לא ביררת את העניין הזה אז. חבל שלא ידעת, אבל זה מאוד מקובל שאם אתה לא מודיע מספיק זמן מראש, אתה מחוייב. לא רק אצל פסיכולוג, אלא גם אצל הרבה נותני שירות, וגם כשנרשמים לקורסים ולא מבטלים בזמן וכו'. 3-לא יודעת מה העניין עם ההערה שלו בעניין אובססיה לכסף. לא מכירה אותך אבל מאמינה גדולה בשמפט "לכל מטבע שני צדדים" 4-האם העזיבה שלך אותו הייתה אולי רק תירוץ כדי לא להתמודד עם דברים קשים באמת? אולי זה רק הפיתרון שקל ביותר- יש מישהו שאומר לך דברים כואבים, מישהו שיש לו ציפיות ממך, וכדי להקל על עצמך את פשוט עושה את הדבר הקל ביותר-לעזוב.
