נמאס לי מהסבל הזה

טוב, זה לא חדש שאני סובלת נורא. אפשר לומר שהכל בראש לי. נכון הכל בראש לי. וזה כל כך אמיתי שאיאפשר להתעלם. אני שמנה ומכוערת, טיפשה וחסרת כל יכולת התמדה, אין לי כישורים חברתיים ואניבלתי מיוחדת בעליל. סביר להניח ששום דבר לא ייצא ממני למרות כל הניסיונות שלי להצליח ולעשות מעצמי משהו. הלימושים שלי הרי לא הולכים הכי טוב בעולם, ואניכל הזמן במתח ולא ישנה טוב, לא לומדת מספיק טוב למבחנים וגם אין לי חשק לראות אף אחד. היום דיברתי עם המנחה שלי בלימודים על המצב . פחות או יותר. לא נכנסתי יותר מדי כי פשוט הייתי מתחילה להתייפח שם, אז רק דמעתי קצת. הוא טוען שאני יכולה לקחת כדורים וגם איזה 4-5 שיחות (בלבד) וזה ישפר לי את המצב תרופות לא נראה לי שאני אקח. הרי אם אני אקח הפעם זה כבר יהיה ליותר זמן משנה. ולא בא לי עם העייפות, עם ההשמנה, עם ההפרעה בשתיית אלכוהול, עם ההפרעות בשינה, עם הבחילות וכאבי הראש, עם הריח הנוראי של הזיעה החמוצה. פשוט אין לי חשק להרגיש חולה רק בשביל שאני אוכל לומר שאני מרגישה יותר טוב. יש לי תחושה שהדרך עד להרגשה טובה יותר היא כל כך ארוכה, שלא בטוח שיש יל את הכח ללכת בה.

לשירה שלום, ממליצה לך בחום על ספר בשם לואיז ל, היי - "אתה יכול לרפא את חייך"בהוצאת אור-עם. "ספר מצויין לעיצוב מחודש של חייך ולמציאת הערכה -עצמית ואהבה- עצמית" מיכל.

כאחת שנמצאת במצב זהה לשירה ואולי קצת יותר גרוע (לא אפרט מסיבות אישיות) ניסיתי את הספר של לואיז ועוד ספרים נוספים בנושא אך ללא הואיל אף ספר לא הצליח לגרום לי להשתקם והמצב רק מחמיר.