סכיזופרניה

שלום לכולם! בעמוד הקודם הצלחתם להפחיד אותי כהוגן - שסכיזופרניה היא מחלה כרונית, חשוכת מרפא, שאין כל סיכוי להחלים ממנה. ניסיתי איכשהו להרגיע את עצמי, ובמחשבה שניה, אני חושבת , שנניח שסכיזופרניה היא אכן מחלה חשוכת מרפא. אך, אם אדם מגיע למצב שהוא מרגיש טוב, ושולט בחייו - ללא הפרעות (עם או בלי כדורים) בדר"כ זה כנראה לא יכול להיות, לצערי, ללא התרופות - אז מה חשובה ההגדרה?! חשובה השורה התחתונה, שהאדם יוכל לחיות את חייו מתוך שליטה וכבוד. ועוד בעיה שמטרידה אותי - מדוע לא משקיעים מספיק משאבים בחקירת המחלה - כשאחוז אחד מהאוכלוסיה לוקה בה? איך יכול להיות שלסרטן יש תשובות מנצחות -ואילו בסכיזופרניה המדע עדיין לא יודע להגדיר בדיוק מזה סכיזופרניה. האם יש סיכוי שיצליחו לפענח את המחלה הנוראה הזאת ולמצוא לה תשובה ללא נזקים נילווים?!!!! הבטיחו שעם פענוח הגנום האנושי - תהיה תקווה - האם התקווה קיימת? בנושא התרופות - האם גאודון היא תרופה מספיק חזקה כדי לטפל בסכיזופרניה מוזנחת? האם מתוך הנסיון - סרוקוול היא מספיק חזקה לטפל בסכיזופרניה שלא טופלה?

גם בסכיזופרניה אפשר לשפר את איכות החיים ולמנוע התקפי שיגעון-פסיכוזה נוספים באמצעות טיפול ושיקום. המושג "החלמה" הוא בעייתי מאד שכן איזה פרמטרים בדיוק לוקחים בחשבון? מה הכוונה חיים נורמלים? ועל פני איזה תקופת זמן? שיגעון הרי יכול לחזור בכל שלב בחיים.... באמת לא חוקרים הרבה בגלל הרבה סיבות. כמו למשל הערכת הפוטנציאל הכלכלי בסוג כזה של מחקר ופיתוח טכנולוגיות (תרופות) חדשות שיעזרו לחולים. חברות התרופות הצליחו לעשות הרבה יותר כסף עם נוגדי דיכאון החדשים שגם טובים להפרעות חרדה ובסה"כ 20%מהאוכלוסייה יכולים להנות מהם ולא רק אחוז אחד או שניים. ככל הידוע לי כן מנסים לפתח דור חדש לגמרי של תרופות שיפעלו במנגנון שונה מהמנגנון הקיים. אבל בשביל שזה יצליח צריך לדעת על המחלה הרבה יותר ממה שיודעים עליה כיום. התרופות מהדור השלישי עדיין לא הגיעו לידי מימוש אבל זה רק עניין של זמן. בינתיים התרופות הקיימות הן הרע במיעוטו.

המשך למיילים שלכם..שאלה: מהי רמת הסבירות בהעברה גנטית של סכיזופרניה? האם ישנם נתונים ידועים לגבי מעבר גנטי לילדים? או שמה שוב ישנן תיאוריות לגבי אחוזי השפעת תהליכי חיברות לעומת גנטיקה? אשמח לתשובה...

מודה לך עבור תשובתך. אני מאחלת ומיחלת להגיע למצב של התלבטות - האם המצב של ה"החלמה" ישאר קבוע - או משהו שתלוי בגורמים משתנים, שאותם אפשר, אולי, איכשהו לעצור ע"י תובנת המצב, והגורמים הסביבתיים והפנימיים, שיוצרים את הפסיכוזה. אני כרגע מקדימה את המרכבה לסוסים - כי אני עדיין מתעסקת עם השלב הסוער וחסר התובנה. נראה בשטח, שאנשים שהשכילו לפתח מודעות עצמית, - ומסוגלים לנטרל את עצמם מלחצים, ולפתח מנגנוני הגנה במצבי דחק אוביקטיביים וסוביקטיביים, הצליחו להגן על עצמם מפני "בריחה" למצב של פסיכוזה. הבעיה כמובן מאד מורכבת, ואני חושבת, שאחת הדרכים לנצח את המחלה היא להגיע למודעות והבנה. כמובן שמאד קשה להגיע למצב זה - גם בגלל נושא ההכחשה, התובנה, הרצון והיכולת הנפשית והקוגנטיבית. מסובך!!! עצוב!!! איך יוצאים מהצרה הצרורה?