בעייה מתמשכת@
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
סיימתי תואר ראשון במדעי ההתנהגות לפני כמה שנים.בפועל לא עסקתי ממש בתחום.. כעת אני עובדת בעבודה שאינה קשורה כלל ובטח לא תמקצע אותי בכיוון. האמת שאני מאוד אוהבת לימודים ולא היתה לי בעייה מעולם להשקיע ולהצליח אולם יש לי כרגע מבוי סתום- מצד אחד שאיפתי כמובן להמשיך לתואר שני להצליח להתקדם ולצאת ממעגל העבודה המייאש שלא ממצה ולו במעט את הפוטנציאל ומאידך אני ללא החלטה מגובשת מה ללמוד במה להמשיך איני בת 20 שיכולה להחליט לשנות כמה מסלולים באם לא ימצא חן בעיניי מסלול שאבחר וכן יש לי חרדה גדולה מהגיל וההרגשה שפספסתי בגדול והפחד שקיים בי פשוט שיתק אותי ו"הרס" לי את שאיפותיי. אין לי בעייה ללמוד כעת אך שוב עצם הבחירה והחשש שוב לאחוז בתואר שלא יניב דבר וכן בעייה עמוקה יותר זה חשש עצום להצליח דהיינו להיות בדרגה סמכותית או ניהולית אף פעם לא האמנתי שאוכל לעשות זאת ואולי זו אחת הסיבוות שלא המשכתי ללמוד.. כאילו אמרתי לעצמי:" טוב, תואר ראשון זזה לא הרבה ואז אוכל עדדין לתפוס עמדה זוטרית.. אבל עם תואר שני אהיה חייבת להוכיח עצמי אחרת למה למדתי?? יש לי הרגשה חזקה מאוד של תסכול חשש ודימוי עצמ נמוך ולכן אני לא מצליחה לטפס הלאה על אף שנראה לי שהחברה כן חושבת שאני מתאימה גם בעבודה הנוכחית שבה אני סובלת במלוא מובן המילה אני "כאילו" מכשילה עצמי.מצד אחד,מצפים ומאמינים בי ויש לחשושים לגבי קידום..אז,אני נרתעת-העבודה באמת לא מעניננת אותי אבל אני נשארת כי אני יודעת שיהיה לי מאוד קשה להצליח במקום חדש לאור ניסיוני הארוך (אפילו בתק' הצבא הציעו לי "קידום" ולא רציתי..) בתוך תוכי אני מתה להצליח שיעריכו אותי שאוכל להוכיח לעצמי אני מנסה משתדלת אך לא ממש מצליחה וזה קשה לי לחיות בתחושת פספוס. כואב לי שלא ניסיתי לפתור זאת מילדות-אני ממש זוכרת סיטואציות בכיתה א' והלאה שפשוט פחדתי להצביע בכיתה שמא אטעה.זה מאוד קשה לדעת שאני כן טובה ויכולה להצליח ורק בגלל מחסום פסיכולוגי מטופש ואכזרי אני "תקועה" ומתוסכלת. אם רק הייתי יודעת להסיר המכשול הזה חיי היו נראים מאושרים יותר-חבל@@@ ד"ר אשמח להבין למה זה קורה...לפעמים עדיף לא להבין דברים ולקבל אותם כמובן מאליו ואז הם לא ממש מציקים מאשר לנתח את אישיותי ולהבין עד כמה סבוכים חיינו. מה באמת יכול לעזור ומה עושים בטיפול פסיכולוגי בבעייה כזו.
האדם זקוק ללכידות הגיונית ולהרמוניה רגשית. אך לעיתים הרמוניה זו מופרת על ידי ארועים בלתי צפויים. לדוגמא: אדם היקר לי מביע השקפות פוליטיות המנוגדות תכלית הניגוד להשקפותי. כדי לצמצם את "הדיסוננס" הזה אדרש לערב מרכיב נוסף שיסייע לי להתגבר על הסתירה ולחזור אל האיזון הפנימי שלי. למשל אני יכולה לדחות את המידע שנמסר לי (אני לא מאמינה שהוא מסוגל להפנות עורף לעקרונותיו) או להפחית מחשיבותן(הוא יווכח עד מהרה בטעותו)אני יכולה גם כפועל יוצא לנתק את קשרי עם אותו אדם קרוב..ובצורה זו להתמיר את סביבתי או אפילו לשנות את עמדתי על ידי שינוי דעתי. בטיפול התנהגותי קוגנטיבי תגיעי לשורש הדיסונס שלך שגורם לך לחרדה מתמשכת ולאי הצלחה...ולחזור אל האיזון הפנימי שלך..על אף הדעות הסותרות והאימבולנטיות המפעפעות בך.. בהצלחה רבה וכל טוב, המ. האלמותית.
לכרמית ממכתבך עולים שתי אפשרויות שלא הצלחתי להפריד ביניהן ואנסה להציג את שתיהן. יתכן ומדובר בבעיה מעשית - למדת לימודים כלליים שאינם מגדירים מקצוע מסויים ועבודה מסויימת ולכן את חייבת להמשיך ולמצוא את המקצוע המתאים לך. במקרה זה כדאי לפנות לייעוץ מקצועי, כלומר מכון אשר בודק את כישוריך ורואה מה מתאים לך. כמובן, שאת תהיי זו שתחליט. מבין המקצועות הטיפוליים עבודה סוציאלית היא המקצוע המוגדר ביותר ובהחלט אפשר לקבל משרה מכובדת בעבודה סוציאלית. אפשרות נוספת שאת רומזת עליה הוא הפחד מכישלון. האפשרות הבטוחה ביותר להמנע מכישלון היא לא לעשות. כפי שאומרים - מי שלא עושה לא טועה. כאשר הפחד הזה מגביל אותך במידה רבה מדי אז יש מקום לטיפול פסיכולוגי כדי לראות את השורשים ולעודד אותך להתגבר על המכשול הזה. כמובן שלפני שמחליטים על טיפול כדאי לפנות לאבחון מלא. שבוע טוב דר' גיורא הידש
