מה דעתכם עלי?
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום, תקראי את הסיפור שלי ותגידו מה דעתכם. הייתי בריאה עד גיל 32, ללא שום בעיות נפשיות מיוחדות למרות שקרו לי דברים קשים בחיים (אחד מהם זה אונס), אבל אני חזקה ותמיד התגברתי. למדתי באוניברסיטה שני תארים, עבדתי תמיד, הייתי נשואה וגידלתי שני ילדים מקסימים. ואז התגרשתי בגיל 32 ונפלתי לדיכאון וחרדות במהלך המאבק המשפטי על הילדים. זכיתי במאבק על המשמורת, אבל הפסדתי במאבק הנפשי: רופא משפחה נתן לי כדורי הרגעה וכדורי שינה והתמכרתי אליהם די מהר. הכדורים שינו לי את האישיות בהדרגה. היו לי תקופות של דיכאון ותקופות של היפו מאניה. היו לי חרדות איומות והתקפי פאניקה. הלכתי להרבה רופאים והם נתנו לי תרופות יותר ויותר חזקות מכל המשפחות: אנטי דיכאון, אנטי חרדה, אנטי פסיכטי, מייצבי מצב-רוח. כל רופא רשם לי כדורים אחרים ונתן לי אבחנות אחרות. כבר לא ידעתי מה האמת, מה לא בסדר איתי. המשכתי לעבוד ולגדל את הילדים למרות המשברים וזה היה סיוט אחד גדול. נתנו לי הרבה אבחנות, למשל: דיכאון מג'ורי, דיכאון תגובתי, דיכאון שלאחר לידה (10 שנים לארח לידה...) הפרעות חרדה, הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות ציקלוטימית. אחרי 10 שנים של כדורים, נסיונות אובדניים, אישפוזים פסיכיאטרים והרבה כאב לב, זרקתי את כל התרופות לפח לפני שנתיים. מאז חיי התחילו להשתקם. מאז לא ראיתי שום רופא ולא הכנסתי לפי שום כדור. זה לא קרה ביום אחד. לקח כמה חודשים עד שנפטרתי מתופעות הגמילה, אבל היום אני בנאדם אחר, בריאה שוב כמו שהייתי לפני הגירושין. אני עובדת במשרה מצויינת ומצליחה בכל התחומים. אני רואה את עצמי כבנאדם שטוב לו, לא נופלת לדיכאונות ולא לחרדות. גם אם המצב רוח לא מדהים, אני תמיד מתגברת. לא לוקחת שום כדורים, אפילו לא אקמול. אני עושה ספורט כל יום ויש לי אהבה גדולה בחיים. הילדים כבר גדולים ואני יכולה להנות עכשיו בשביל עצמי. אז מה דעתכם? יכול להיות שבנאדם שהיה בריא לחלוטין פיזית ונפשית, פתאום הופך "חולה" באמצע החיים? אולי תמיד הייתי בריאה והכדורים והרופאים גרמו לי להיות חולה? אולי אני עדיין חולה ולא יודעת?...
לדעתי את לגמרי בריאה בנפשך כרגע, וכולי תקווה שמצב זה ימשך, השאלה היא אם פתרת את הבעיה בשורש נשמתך שהובילה להפרעות הנפשיות. אני גם יודע היטב שיום אחד גם אני אזרוק לזבל את התרופות, למעשה כבר עשיתי את זה והתחרטתי. להערכתי הצנועה הפרעות נפשיות הם סימפטום להפרעות הרבה יותר עמוקות, שבלי לטפל בהן הביטוי הפיזי של הדברים שהוא המחלה אולי יפתר אבל הגורמים העמוקים יותר לא נפתרים. אינני טוען ולו לרגע חלילה שאת הולכת לחזור ולהיות חולה. זה נשמע שכל זה מאחוריך, אבל איך אנחנו יכולים לדעת את זה בוודאות. בברכה מיכאל(מיקי) שעדין לוקח את התרופה שלו בערב.... וללא קשר, היום בבלוג של מרדכי על מאניה וניקיון: http://www.livejournal.com/users/mordechai123/
לאורית- את החלמת ממחלה. ברפואה לרוב המחלות יש התחלה, אמצע וסוף וזה נכון גם לדיכאון. כיום את כמובן לא חולה אבל נמצאת בסיכון שהמחלה תחזור. לכן יש טיפולים שתפקידם למנוע חזרה של המחלה ע"י תרופות או פסיכותרפיה. אבל זה לא חובה.
אני חושבת שהיית בריאה כל הזמן רק תקופת כישלון הנישואים גבר על כל חוזק נפשך אחרי כל המלחמות יש נפילה וכעת עברת אותה והרצון לחיות חזר אלייך פתאום הבנת שגם לך מגיע להנות אולי אהבה חדשה שהחזירה לך את הרצון לחיות ואולי עו דברים אחרים כל הכבוד לך את אישה חזקה תהני מחיים ואז יותר תתחזקי תקחי הכל ביתר קלות בהצלחה
את האמת הפנימית שלי אני יודעת. אני בריאה ותמיד הייתי. למרות מה שניסו להגיד לי, למרות הרופאים, הכדורים, בתי החולים והדיאגנוזות. נחלשתי בתקופת משבר שעברתי והתברר לי שהרופאים הפכו ל"שליחי השטן". יצאתי מהמשבר למרות הכימיקלים שדחפו לי למוח, למרות ההרס שגרמו לי ולמרות שטיפות המוח שעברתי, כשניסו לשכנע אותי שאני חולה, מסכנה, תלויה "בעזרתם" וחסרת אונים. אני מאחלת לכולכם בריאות כמו שיש לי. מקווה בשביל כולכם שתמצאו את הכוחות הפנימיים שלכם כדי להתחזק ולהבריא. מאחלת לכולכם שתדעו להנות בחיים. לקחת יוזמה ואחריות על חייכם ולמצות את הטוב שרק מחכה עבורכם.
