ישיבת ערב-טוב

ערב טוב לכל המאושפזים והמאושפזות היום יום שלישי האחד בפברואר. כשאתה לא נמצא בבית חולים יש המון אמצעי עזר שמזכירים לך את התאריך, אז אין שום בעיה לזכור אותו. היום היה יום כיפי למדי עד עתה, נפגשתי עם חברי עומר באוניברסיטה וגם עם פרופ' מאוד חביב, שהוא יועץ מ"א באוניברסיטה, שנהלתי איתו שיחה פילוסופית על "מחלות" נפש, והוא אמר לי בנידון כמה דברים מרתקים ומעניינים מאוד. אמנם הוא לא חידש לי שום-דבר ואני לא חידשתי לו הרבה, אבל היה נחמד לפגוש איש חביב שאני והוא תמימי דעים לגבי מה זה "מחלת-נפש" כביכול. אנא עארף, אולי אם הפסיכולוג שלי היה בפגישה גם הוא היה מסכים איתנו, אבל הוא טוען שהוא "נגר" ולא פילוסוף, ואנחנו לא דנים בנושאים פילוסופים בשיחות שלנו בשביל זה יש פרופסורים לפילוסופיה בעולם. בכלל לא רע לי למען האמת בזמן האחרון, וזו ממש לא ה"הנאה" של המאניה הפסיכוטית. בכלל, שתי ה"מאניות הפסיכוטית" האחרונות שהיו לי, בניגוד למאניה הראשונה, הייתה סבל צרוף ובל יתואר. למעשה, דיכאון קשה מאוד, שהוא עד כדי כך קשה שאי אפשר לסבול אותו כדיכאון. וואלה, אני כל-כך שמח שהלכתי למרצה שלי, הוא אמר לי כל-כך הרבה דברים יפים. מזמן לא פגשתי אדם נאור כמוהו מחוץ לחוג החברים הקרובים שלי ומשפחתי, שהם כולם אנשים יחסית נאורים מאוד. בכלל, אני מחשיב את עצמי בר מזל מהרבה בחינות. הדבר היחיד שמפריע לי עכשיו הוא שאין לי איך להעביר את הזמן כל-כך. לכן אני כותב כאן, מפני שבמאניה הפסיכוטית השנייה שלי החלטתי שאין לי כל צורך בעבודה כלשהיא והתפטרתי מהעבודה שהייתה לי ועכשיו כבר אין כל-כך לאן לחזור, כי חבר שלי החליף אותי, אבל זה בלאו הכי היה פרויקט זמני. מה נעשה? נשמע עוד קצת את להקת "אלז'יר" הם תמיד גורמים לי לבכות, ואני אוהב לבכות. זה עוזר... מאוד עוזר... בברכה מיכאל(מיקי)

האמת מת על מה שאתה כותב. את חד ומעניין בכתיבתך ובתאורייך.

ובעצם שבוע טוב! ובכלל: כל טוב ואך טוב! המ. האלמותית.