על הכשרת צוות חדר מיון (סטיגמה)
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אני זוכרת שלפני כחודשיים בערך לא הרגשתי טוב מבחינה גופנית, ואני מציינת את זה בכוונה. הרופאה שנגשה לבדוק אותי הייתה מאוד נחמדה. היא חייכה והייתה מאוד קשובה לתלונותי עד שהיא שאלה אם יש לי עוד בעיות, אז ציינתי את הבעיה הפסיכיאטרית שלי BPD (הפרעת אישיות גבולית) ומאז השתנו פני הדברים. היא כמובן הפנתה אותי לפסיכיאטר. הוא היה חתיך ומקסים וגם בדק אותי ושאל אותי על מצבי הנפשי, אז עוד היה אמצע הסמסטר והרגשתי נפלא מבחינה נפשית.... הייתי באמת מאוזנת יחסית עם הקוקטייל שלי. הפסיכיאטרי ציין במכתבו שמדובר בבעיה גופנית. זה לא עזר. בבוקר שוב הזמינו פסיכיאטרית היא בדקה אותי מכל כיוון אפשרי והודיעה לחבר'ה שהבעיה גופנית. מה מתברר??? הבעיה אכן הייתה גופנית. קבלתי מחזור אחרי תקופה ארוכה שלא קבלתי אותו. רופא נשים כבר היה פותר את הבעיה, אבל מה פיתאום שיאמינו לי שמדובר במשהו גופני??? אני הרי פסיכית... אז חברים יקרים: רק במדינת ישראל עשו את הבלתי יאמן והפרידו בין הגוף לנפש. רק במערכת בריאות חולה כמו שלנו דבר כזה יכול לקרות. ואני מכירה המון סיפורים כאלה... אולי אפשר לארגן יום עיון לרופאי חדר מיון בנושא. אפשר שיהיו שם פסיכיאטרים ונפגעי נפש ובני משפחות. אולי זה ינפץ סופית את הסטיגמה הזאת???
היי רחל , טוב לראות אותך כאן. מה שלומך? אנחנו מכירות מאיפה שהוא אני בטוחה. היה בי געגוע לשיר געגועים טוב, והנה... קחי אותו אישית, והוא קשור לשם רחל. התשמע קולי רחוקי שלי התשמע קולי באשר הנך קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי ומעל הזמן מצוה ברכה ארץ זו רבה ודרכים בה רב נפגשות לדק נפרדות לעד מבקש אדם, אך כושלות רגליו, אחרון ימי כבר קרוב אולי כבר קרוב היום של דמעות פרידה אחכה לך עד יכבו חיי כחכות רחל לדודה.
זה היה השיר שהקדישה רונה רמון לבעלה - האסטרונאוט הישראלי הראשון. אילן רמון ז"ל... וזה מזכיר לי קצת את הצפייה לראות יום אחד את פטריק... ואני אכן שומעת את קולך. מה יש לך לומר על הנושא הנדון כאן??? מין הסתם זה הרגיז גם אותך. אני מקווה שלא נתקלת בהתייחסות הזאת....
