כמה הטרדות מיניות!!! האם זה כל-כך נורמלי???
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אני ממש מתביישת בכל מה שאני עומדת לכתוב.. אני יושבת וחושבת מה לכתוב, ומצערות אותי העובדות: 1. בתור ילדה קטנה - הבייביסיטר שלי (בחורה) היתה מתפשטת שוכבת עירומה על הספה, ומבקשת ממני לעשות לה כל מיני דברים. 2. עדיין כילדה, היה לי שכן שתמיד היינו משחקים ברופא וחולה. חשבתי שזה נורמלי... אבל כנראה שלא... 3. בתור נערה בחטיבה ותיכון חוויתי כמה מקרים של אנשים שראיתי מאוננים בציבור (היו איתי גם חברות), התלוננו פעם 1 למשטרה (מתוך הרבה מאוד מקרים שקרו). 4. לפני גיוס נסעתי עם "ידיד" המבוגר ממני בהרבה לטיול שם הייתי מאוד מסטולית... וכשהתעוררתי מצאתי אותו ממשש את איבר מיני.. לא ידעתי מאיפה זה נפל עליי... ברחתי מהחדר והגעתי מהפחד לבחור אחר שלא ממש עזר אלא מהטירוף שהייתי מצויה בו התחרמנתי איתו ללא מחשבה ורצון. 5. מה שבאמת עורר לי את המחשבות האלה שתמיד הדחקתי היה מקרה שקרה לי עם חבר שלי שאיתי כבר שנתיים... הוא לא מכיר את "ההיסטוריה" שלי, באתי לבקר אותו בבי"ח מאחר והוא חולה וכרגע זקוק לתמיכה, כאשר נכנסנו לשירותים יחד, התחרמנו ומצצתי לו עד שלא שלט בעצמו וגמר לי בפה!!! למרות שיודע שאני לא מעוניינת באקט זה... מאוד נפגעתי ובכיתי באותו הרגע. הוא התנצל ואמר שאמר לי שהוא לקראת... וכנראה לא שמעתי אותו..ניסיתי "להעביר" והמשכנו כאילו הכל כרגיל באותו הערב...התמודדתי עם העניין בהומור מצידי... אני מאוד פגועה מהתנהגותו, לא יכולה לראות אותו מאז(אבל הוא לא חושב שיש קשר בין הדברים, כי לא הצגתי את זה כך) , למרות שמצד שני לא יכולה להפסיק להתקשר אליו... הבהרתי לו טלפונית שאין לי יותר עניין במין איתו. אבל אני עדיין נמצאת שם בשביל לתמוך בו. (הוא בתקופה קשה כרגע). אני לא יודעת כבר אם גם את זה לקטלג כהטרדה מרוב הטרדות.אני ממש פגועה ומבולבלת. למרות שאנחנו עדיין בקשר טלפוני. אני מאוד סובלת מכל המצב. ובכלל מכל הדברים שקרו בעבר. (והוא בכלל החולה...)
עם כל הצער שבדבר...נראה לי שאת אשמה בהרבה מקרים. הרי לדוגמה לא סתם נכנסת עם הבחור לשירותים..ומצצת לו. ידעת מה את עושה.....לא הכריחו אותך. לדעתי אולי כדאי לך ללכת לפסיכולוג
לעבד וללבן אתך הכל- מראשית ועד אחרית.... שמי שם כאמור: מתוסכלת... מחזקת את ידך.
למוטרדת צר לי על האירועים הקשים שעברת בעבר ואני חושב שצריך להבדיל בין העבר וההווה. בהחלט עברת אירועים קשים אבל למזלנו לא כל טראומה הופכת לטראומה נפשית ובעיה נפשית. כך גם בשדה הקרב. חיילים יכולים לעבור אירועים וטראומות ביחד אבל רק חלקם יפתחו בעיה נפשית. אני רוצה לקוות (ויתכן שאני טועה), שהטראומות הקודמות לא גרמו להפרעה נפשית, את חיה חיים רגילים ואין לך בעיה להנות ממין או פחד חריג ממין. האירוע עם החבר כמובן שאפשר לקשור אותו לעבר אבל אפשר לראות אותו כדבר יחיד ותגובה שלך התואמת את הסיטואציה כפי שאת מבינה אותו. וכאן רק הסובייקטיביות שלך חשובה. לכן, תנהגי כפי שאת מבינה וחושבת ללא קשר לאירועים מהעבר. כדי לקבוע את החשיבות להיום של האירועים מהעבר, ועד כמה הם משפיעים על חייך בהווה תצטרכי להתייעץ עם פסיכולוג שיכיר אותך טוב יותר וישאל את כל השאלות הנכונות. כמובן שאת וכולם נשמח ש הטארומות הקשות לא התפתחו להפרעה נפשית. שבוע טוב דר' גיורא הידש
