מה לעשות?

ד"ר גיורא שלום רב, זו פעם ראשונה שאני פונה בנושא הזה.. וגם לזה הייתי זקוקה לאזור אומץ. אני בת 24 , אני סובלת מתחושות שעמום קשות כשאני בחברת אנשים, ריפיון בגוף, איטיות וחולשה כללית, תחושות קשות של ריק בכל מה שנוגע ל"חיים האמיתיים" , קשיי מוטיבציה קשים , רוגז ותחושות בוז (שבאים לידי ביטוי בעיקר כשמדובר באנשים קרובים אלי), קושי לחייך, מלנכוליה עמוקה, כשאני כותבת את זה זה נשמע כל כך טיפשי וסר טעם. יש לי מחשבות אבדניות- לפחות כמה פעמים ביום. אני חיה כך כבר כמה שנים , אמנם יש הפוגות מידי פעם. התחושה הדומיננטית היא "כל העולם עומד מנגד" ואין אני אלא שונאת את פניהם של הדברים. יש יופי, עוד יש יופי בעולם, אך לעיתים אני נופלת למקום שרק המילה אוטיזם יכולה לתאר אותו יפה. הכל כואב לי , מפני העור ועד אין- הסוף אשר לנפשי. אני מנסה להתמודד לבד. מה לעשות? וברמה הטכנית- איך לעשות?

ענבל... המצב לא נסבל.. את חייבת לטפך בעצמך- לאלתר! על מנת לעצור את התדרדרות ולא לקמול... עליך לאזור אומץ, אחריות ועול..ופשוט לפעול! לכי לאבחון קליני מקיף אצל פסיכיאטר מומחה ובמקביל פסיכולוג. ויפה שעה אחת קודם! מחזקת את ידך. המתוסכלת האותנטית האלמותית.

לענבל- הדיכאון שממנו את סובלת איננו חמור אבל מאד ממושך [מספר שנים]. לדעתי הבעיה שלך קשורה קודם כל למבנה האישיות אבל ניתן לטפל תרופתית בדיכאון ללא קשר. אם תרצי לטפל גם בהפרעה הבסיסית שגרמה לדיכאון אז גם פסיכותרפיה מומלצת. השילוב של שיחות ותרופות יתן את התוצאה הטובה ביותר, במקרה שלך. מבחינה מעשית הכוונה לאיש מקצוע שמטפל באנשים עם הפרעת אישיות ודיסתימיה.

לענבל ממכתבך ניכר עד כמה שאת סובלת, תמיד אני מופתע עד כמה אנשים סובלים ובכל זאת לא פונים לעזרה ומושכים את הבעיה לבד עם עצמם כל כך הרבה זמן. אכן, מי שלא היה בנקודה זו קשה לו מאוד להבין את כל מה שאת עוברת. אני חושב שאת יודעת את התשובה, את לא צריכה לעבור את הכל לבד, כמו שכתבת לפורום ואזרת אומץ, כך כדאי להגיע לאבחון וטפול כמה שיותר מהר. הדרך המהירה ביותר היא להגיע לחדר מיון פסיכיאטרי בבית החולים הכללי של אזור מגוריך ומשם יפנו אותך בדחיפות למרפאה. כנראה שלשיחות אבל גם לטיפול תרופתי. הדרך הרגילה דרך רופא המשפחה ותור למרפאה היא ארוכה מאוד וחבל על כל יום של סבל. אומנם לא מקובל לפנות למיון אבל ישנם רבים שעושים זאת מפני שהמיון מקצר את התהליך של קבלת טיפול. טוב שכתבת, וכעת צריכים לעבור לדבר האמיתי, להגיע לטיפול. למרות התחושות הקשות יש טיפול לדיכאון שממנו את סובלת ואת בהחלט יכולה להרגיש טוב כמו כל אחד. בהצלחה דר' גיורא הידש

ענבל, לפי דעתי את צריכה לגשת לטיפול. את חווה מה שקרוי אנהדוניה - כלומר חוסר הנאה מהחיים. שום דבר לא משמח או נותן משמעות לחייך. את חיה בוואקום. האם את עובדת?, לומדת?, האם זה קשור למצב בבית? (אם זה אישי מידי את לא חייבת לענות את יכולה לשלוח לי מייל) האמת היא שאני מודאגת. הייתי ממליצה לך להתייעץ עם פסיכיאטר או לבקש מרופא המשפחה או מעובדת סוציאלית בלשכת רווחה להפנות אותך לפסיכיאטר (פשוט אפשר היום לצלצל לפסיכיאטר מהספרים של קופות החולים השונות הכל תלוי בפרוצדורה). עליך לנסות ולעזור לעצמך... רחל