דיכאון והטיפול בו

שלום רב בשבוע שעבר בשיחת נפש אמר לי בעלי שהוא נמצא כבר מזה שנה וחצי בדיכאון. זה מסביר את היותו עצוב, סגור כל הזמן בתוך עצמו אך קל מאד להתרגזות עלי ועל ילדינו, חסר שום חשק מיני - דבר שהתעצם בשנה וחצי האחרונות לאחר מות אביו (מות טבעי) ואחותו (לא ממש טבעי). בעלי סיפר לי שאביו גם היה אדם מדוכא כל חייו וכך גם אחותו. אחותו טופלה בכדורים (שלא עזרו לה), ובן דודו טופל בשוקים חשמליים (שעזרו לו). אני מבינה שמדובר במשהו גנטי. הוא מסרב בכל תוקף ללכת לטיפול - לא יקח שום כדורים ולא שום שוקים חשמליים ואינו מוצא שום טעם בשיחות נפש. שאלתי - האם ישנן דרכים אחרות לצאת מהמצב כמו למשל התעסקות בפעילות גופנית? האם יוצאים מהדיכאון לבד? עינין של זמן? האם בנתונים שסיפקתי יש עתיד ותקוה? תודה על ההתיחסות

אז ככה: לי היה דיכאון וכלל לא עליתי על זה, אלא פסיכולוג עלה על זה וכעת אני מטופלת בכדורים והכל טפו טפו בסדר גמור. אצלי זה התבטא בחוסר רצון לצאת מהבית, לעבודה הייתי הולכת לכמה שעות וחוזרת עד שלא הלכתי בכלל, התחלתי לפחד לנהוג. כל העניין גם לווה בהתקפי חרדה. בכי או צחוק פתאומיים.... יש להסביר לו שיילך תחילה לפסיכולוג. כמובן שיש לומר לו שאולי לאחותו לא נתנו את הכדורים המתאימים וחבל, כי החיים שלו יכולים להשתנות. ואם הוא לא רוצה לעשות זאת עבורו שיעשה זאת עבורכם. הוא צריך הרבה תמיכה ואהבה. אולי אפשר ללכת למשהו אלטרנטיבי- לא כדורים....ביו פידבק. וכן, התעמלות עוזרת מאוד. יש לעודד אותו לעשות זאת ואולי ללכת איתו. גם הליכה ברגל משחררת. רק בריאות

לאסנת צר לי אבל עם תורשה כזו ושנה וחצי דיכאון מאוד מאוד מומלץ להגיע לטיפול. נכון שהדיכאון אצל בעלך לא עמוק מדי אבל לצערי הוא ארוך מדי. דיכאון מטבעו היא בעיה חולפת אבל עלולה להמשך גם הרבה זמן. לכן חייבים לעודד אותו ללכת לטיפול, אומנם היום תשובתו היא שלילית, אבל יתכן שבעוד חודש או שנה הוא ישנה את דעתו. אולם אמו או קרוב משפחה אחר יכול להשפיע עליו בנוסף אליך? אולי הילדים אם הם גדולים? כל טוב דר' גיורא הידש