עצות לרופאה שלי

שלום לכולם, הבעיה שלי כרגע היא שאני מרגיש שהפסיכיאטרית שלי הפסיקה להיות פסיכיאטרית והפכה להיות מטופלת שלי. זו בעיה חמורה ביותר, שהפסיכיאטרית בעצמה אשמה בכך. היא כבר הספיקה לספר לי על לימודיה ברוסיה, הבדיחות שלה עם חברים שלה על שיעורי המרקסיזם שהכריחו אותם ללמוד, היא אפילו סיפרה לי היום על כמה היא שונאת את הגרפומניה של החברים שלה היום. על חוויותיה שלה עצמה בתור ילדה שאמא או אבא שלה פסיכיאטרים- היא הייתה מסתובבת בתור ילדה קטנה בבית חולים פסיכיאטרי. שלא, לדבר על חוויות שלה מגן הילדים, שזה היא סיפרה לי היום, וכמה היא שנאה אותו. מה היא חושבת על הקולגות שלה ועל שאר הצוות הטיפולי, אני אפילו לא רוצה לכתוב כאן כי זה ממש לא יפה להגיד דברים רעים. מעבר לזה שהיא שונאת את ריח השתן במחלקה והגיבה היום בתגובה היסטרית לגמרי לאיזה גוויה של עכבר קטן שהייתה מונחת בחדר שלה. השאלה היא איך אני יכול לעזור לפסיכיאטרית שלי לאהוב יותר את החיים שלה? ולהרגיש יותר חיובי כלפי החיים? אם מישהו חושב שאני ממציא את זה- ובכן, גם אני הייתי חושב שמישהו ממציא את זה אלמלא זו הייתה המציאות. זה כבר נהיה לגמרי מגוחך. היא עושה לי פסיכותרפיה או אני עושה לה? ומעבר לזה- היא בכלל לא חייבת לשוחח איתי- היא יכולה פשוט לתת לי את התרופות ולתת לי ללכת הבייתה. הרי אני כבר מטופל בפסיכותרפיה אצל פסיכולוג ממשלתי מטעם מרפאות החוץ של הבית חולים שאני מאושפז בו כחולה יום. ואחרי זה הם עד "מתפלאים" שיש לי שגעון גדלות שאני רופא פסיכיאטר. בברכה מיכאל(מקקקי)

מישהו אמר לי באוטובוס היום שאו שאני משוגע או שאני גאון... מה אתם אומרים? מהכירותכם רבת הימים איתי. האם אני משוגע או גאון? יש רק שתי אפשרויות ואני מבקש לענות רק על פי הכללים! בברכה מיכאל(מקקקי)

שלום רב! לא צריך ללכת אל הקצוות - של שגעון או גאון. אני חושבת שאתה בחור מוכשר ומעניין, והראיה - גם הפסיכיאטרית שלך מצאה אצלך אוזן קשבת , ונהנתה לחלוק עמך את חוויותיה ומצוקותיה. גם אני נהניתי לקרוא את אשר כתבת. דפנה