אישפוז מרצון - הפך לכפייה

חבר שלי מאושפז מרצון במחלקה סגורה. הוא הגיע על מנת להשיג עזרה למשך מספר ימים. לאחר מספר ימים, ביקש לצאת מהמקום - אך נאמר לו שעליו להגיש בקשה מסודרת בכתב, ורק לאחר 48 שעות יוחלט לגביו. ואכן, הגיש מכתב (לאחר שעברו 4 ימים מרגע אישפוזו), ועדיין הוחלט שלא לשחררו. כאשר הרגיש שהוא מחוזק, ואפילו האחים והאחיות במחלקה מעידים על כך שחל אצלו שיפור משמעותי. שוב ביקש לצאת מהמקום - אך לא נענים לו.... מעולם לא איים על עצמו ו/או על סביבתו. כיום, הוא עדיין מאושפז במחלקה סגורה והוא רוצה לצאת!!! הוא כבר 15 יום מאושפז. מה עלינו לעשות? אין לנו אוזן קשבת ואיננו יודעים כיצד לפעול. הוא במצוקה קשה - והעזרה אותה הוא ביקש עזרה למשך כמה ימים - את הטיפול התרופתי הוא לוקח בבית בדיוק כמו שנותנים לו במחלקה סגורה. לשיחות הוא מגיע בצורה עצמאית ובמחלקה הסגורה אין לו שיחות כלל. בגדול, העזרה אשר אותה ביקש הוא קיבל, ועכשיו כאשר הוא מבקש לצאת לא מאפשרים לו. איך יוצאים מהברוך הזה?? במקום לעזור נגרם לו נזק רב. יש לנו חוסר אימון מוחלט במערכת לאור המצב. מאחר והאמין לרופא המטפל באמת ובתמים כי בידיו ההחלטה להיכנס - ושיתחזק יוכל גם לצאת אך לא כך הדבר. איך יוצאים משם? מה עלינו לעשות?

אין מה לעשות עד שהצוות לא יחליט שהוא משוחרר הוא לא יכול להשתחרר מהאשפוז אלא עם זה אשפוז בכפייה ואז יש פרק זמן שאחריו נגמר הצו של האשפוז העיקר להיות חזקים באמת זה בעייתי העניין הזה כאילו עם הוא אושפז ברצון אז מתי שהוא רוצה צריך לשחררו ודרך אגב לי לפני כ14 חודשים היה מקרה כזה רק שאני השתחררתי מתי שבקשתי

לדעתי, זאת עוד אחת מהעוולות שעושים לנפגעי נפש, ע"י שנשללת מהם זכות הבחירה. אם האדם לא היה לוקח תרופות, והיתה סכנה לו או לסביבתו,או לחילופין היה במצב פסיכוטי פעיל - הייתי יכולה להבין את ההחלטה של הצוות. במחשבה נוספת, יכול להיות שהצוות מזהה שיש עדיין בעיה - והם חושבים שכדאי אולי שימצא בהשגחה, ינוח ויתחזק עוד כמה ימים. הדבר העקרוני הוא - שברגע שאדם מוגדר כחולה נפש, הוא מאבד את זכות הבחירה, כמו גם זכויות אנושיות אחרות, משום שכל מה שאומר הופך להיות לא קביל - כי הוא נחשב "מעורער", ולא מתיייחסים לרצונו אפילו רצון זה הוא טובתו האישית באמת ובתמים. בעצם ברגע שיש על אדם חותמת של חולה פסיכיאטרי - כל מה שיגיד - לא קביל, גם אם הדבר הוא הטוב והנכון ביותר. עצוב!!! דרך אגב - כתבתי הודעה על התחבטויותי בנושא של מצב פסיכוטי, כשני עמודים אחורה - כשכל כותבי ההודעות קיבלו תשובה - ורק אני נשכחתי - וההודעה נשארה מיותמת וכואבת תרתי משמע. זה גרם לי לחשוב, בין יתר ההתחבטויות שלי, שמא הודעה על מצב פסיכוטי מרתיעה מלהתייחס אלי או לנושא שהצגתי - או שאין תשובה לשאלתי, או שאין רצון לפתוח את הדיון בשאלתי משום מה. מכל מקום, אשמח אם תהיינה תגובות - כי הנושא הוא בנפשי. בהצלחה לכולם! דפנה

כל יום אישפוז עולה כסף רב למדינה ולכן לא משחררים מאישפוז אם ההערכה היא שהחולה עדיין לא הבריא והוא ישוב לאישפוז בקרוב. ההמלצה הרפואית מדברת כיום על 33 ימי אישפוז בממוצע לחולה נפש פסיכוטי. אפשר לתקוף את ההחלטה בדרך משפטית מאד פשוטה. למעשה כל עו"ד מתחיל יכול להוכיח שאין עילה משפטית להמשיך באישפוז למרות שהאיש עדיין חולה והסיכוי שהוא יחזור לאישפוז נחשב לגבוה. השאלה אם את רוצה להיצמד לעניין המשפטי או לעניין הרפואי.

למודאגת- שלום וברכה, באם אכן הצוות הרפואי/מקצועי היה רואה לנכון שצריך לשחררו. .והסבירות שישוב לאשפוז מרצון/כפוי בקרוב..נמוך ביותר.. הם היו משחררים אותו על אתר... דברים שרואים מכאן לא רואים משם!!! למדינתנו אין כסף מיותר... וכידוע לך כל יום אשפוז נוסף גובה טבין ותקילין ממדינתנו הדלה בלהוו הכי... יתכן ועל פי האמנזיה של החולה הם מעריכים כי התקפים פסיכוטים ישובו וישנו בקרוב.. ועל כן מעדיפים לטפל במחלקה סגורה..ולהיות ערוכים לכך...ולא לשחרר...ואז לאשפז בכפיה וחוזר חלילה...והשמיים הגבול... המערכת הפסיכיאטרית לרוב אינה נוקשה כל כך בשחרורים.. כאשר האבחנה העכשווית היא לטובת החולה... מחזקת את ידכם... וזכרי ישנם שיקולים מקצועיים ורפואיים- שנסתרים מבינתכם... כל טוב... המתוסכלת

למודאגת אני מניח שמה שקרה הוא שהיה סיכון במצבו אבל כיוון שהוא הסכים להתאשפז לא היה צורך באשפוז כפוי. יחד עם זאת כנראה שעדיין יש סיכון במצבו ולכן כאשר הוא מבקש להשתחרר אסור לשחררו מחשש לאסון וגורם הסיכון. כך שהשיקולים חייבים להיות ענייניים ואין חשיבות לסיכוי שלו לחזור לאשפוז בזמן קצר או לא כפי שכתבתו קודמי. בדרך כלל כדאי לקבל את החלטת הרופא והמטרה היא שהמטופל לא יסכן את עצמו או אחרים. אבל אם אתם בטוחים בעמדתכם שאין סכנה אז אפשר לערער על ההחלטה. ראשית החלטת הפסיכיאטר המחוזי (המחלקה אינה מחליטה היא מבקשת את אישור הפסיכיאטר המחוזי והוא החליט על אשפוז כפוי - גם אם לא סיפרו לכם על כך אז בכל זאת זה מה שקרה). כל החלטה של הפסיכיאטר המחוזי מוגבלת בזמן ובדרך כלל בהתחלה היא לשבעה ימים, כך שאתם יכולים לפנות לפסיכיאטר המחוזי ולהציג לו עמדה שנוגדת את עמדת המחלקה ויתכן שישנה את דעתו. במידה ורצונכם או נכון יותר רצונו של המאושפז לערער על ההחלטה הוא יכול לערער בפני ועדה פסיכיאטרית שתתכנס למטרה זו, בועדה יש משפטן ושני פסיכיאטרים. ובמידה ותרצו לערער על החלטה של הועדה אפשר לפנות לבית המשפט. כך ששום החלטה אינה סופית ואפשר לערער על כל החלטה. אפשר לערער וחשוב לערער אבל כל זאת רק בתנאי שאתם משוכנעים שבמצבו אין סיכון לעצמו או לאחרים. כל טוב דר' גיורא הידש