מחלקה סגורה - עונש? או פרס?
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
ידיד קרוב שלי התאשפז מספר פעמים בבי"ח בעקבות בעיות נפשיות. לאחרונה, הרגיש לחוץ מאוד והחליט לאשפז את עצמו מרצון. כאשר אני משוחחת עימו הפתיעה אותי ראייתו לכל המצב... יש לו רצון לצאת אך אין ביכולתו מאחר וכרגע רופאי מחלקתו לא מאשרים את יציאתו. מצד שני, כאשר הוא מדבר על המקום והטיפול אותו מקבל, עושה רושם כי הוא נהנה מאוד מהמצב!!! הוא מתאר את המקום כבית מלון ברמת 5 כוכבים... הוא ממש נהנה מכל הסיטואציה - בנים ובנות יחד, פלירטוטים, פעילויות, סמים, הקשיים שמחכים בחוץ. האם נתקלת בתופעה כזו מימיך? האם זו התנהגות נפוצה בקרב אנשים אשר מתאשפזים? האם הגיוני שיאשפזו אדם מרצון - גם אם אינו חולה אלא בתקופה ירודה בחייו? (כלכלית, נפשית). האם יכול להיות מצב שאדם מתאשפז מרצון - אך לאחר מספר ימים מבקש לצאת ולא מאשרים לו? האם יתכן כי בשעה שביקש לצאת הביע את "אהבתו" למקום ולכן לא יצא? מחכה לתשובתך, תודה נטלי.
לנטלי אני שמח שישנן מחלקות שנעים להיות בהן. בדרך כלל התנאים הפיזיים והטיפול במחלקות אינו ברמה של חמישה כוכבים. אולי אוכל להסביר את דברי בדוגמא. גם אדם חולה ואפילו רק בשפעת, נהנה מתשומת הלב, לא הולכים לעבודה, פינוק,מרק חם וכך הלאה. כך גם באשפוז, מצד אחד המצב הנפשי לא טוב, מצד שני ישנה הקלה רבה בכך שישנה מנוחה מחובות החיים ובמיוחד שהחברה במחלקה טובה. אבל מתחת לדברים המשניים שתיארתי, יתכן שהרופאים מתרשמים גם מהמצב הנפשי הקשה והם חושבים שטיפול נוסף במחלקה ישפר את המצב, ולכן הם ממליצים לאדם להשאר בבית החולים. ואם קיימת סכנה במצבו (התאבדות) במידה ויצטרך לקפוץ למים ולהתמודד עם הקשיים שלו, אז בודאי שעליו להשאר בבית החולים פרק זמן נוסף. כל טוב דר' גיורא הידש
