מבקשת חוות דעת
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום, אני בחורה משכילה,תמיד שאפתי להצלחה.שאיפות אלו תמיד הכניסו אותי למתחים, דאגות וחרדות ביחס לעתיד. בעקבות אירועים משמעותיים בחיי לאחרונה, הבנתי שלעתים אין לנו שליטה מוחלטת על גורלנו, במיוחד כשההחלטות אינן שלנו בלבד, אלא גם ובעיקר של אנשים עקשנים שחיים לצידנו. נכנסתי אז למשבר, שאפילו הוביל לתקופה של דיכאון, אך לא טופלתי לא בשיחות ולא בכדורים. אחרי תקופה של חודשים כשהחיים הפכו לסבל נפשי מתמשך, פשוט החלטתי שלא אוכל להמשיך לחיות בכזה מתח ובכזו מרה שחורה, ופשוט החלטתי לזרום עם הדברים! לא להתעקש על מה שלא נתון להשפעתי, ולהינות מכל רגע ורגע בחיים, כי למדתי מהניסיון, שלא שווה להקריב את ההווה, כי זה לא מבטיח בכלל בסיס טוב לעתיד. כיום אני עוסקת הרבה ברוחניות, מדיטציה, מאד רגועה, אבל- לא שואפת לכלום, וזאת בניגוד לעבר. אני רוצה לקבל חוות דעת מרופא, האם אדם שתמיד שאף וחשב על העתיד, והיו לו מטרות, ובעקבות משבר כבר לא חושב על העתיד, רק על ההווה ומברך על מה שיש, מסתפק במה שיש- האם זה שינוי שיש בו ברכה או שמא זה ביטוי לייאוש?!
שלום, בודאי שאין תשובה פשוטה לשאלתך, השאלה תמיד אינה כללית ומוסרית אלא מה יותר מתאים לאדם מסויים או מה מתאים לך. כלומר אם כל החיים היו בזיוף מסויים, למשל אדם שאפתן ומחפש כסף ודברים חצוניים ולפתע גילה את הפנימיות אז יופי. אם אדם שתמיד היה חרד אבל לפתע גילה אומץ והחל לעשות קריירה וכסף אז הוא מצא את עצמו. כך שאותו הדבר יכול להיות טוב או רע לאדם מסויים. הדבר החשוב ביותר להיות אמיתי. ואחרי ה"להיות אמיתי" חשוב להתפתח, התפתחות נפשית חשובה ביותר. אני חושב שאת השאלות האינדיווידואליות ומה שמתאים לך תוכלי לברר במסגרת שיחות, או כמובן התפתחות רוחנית במסגרת מדיטציה או כל דבר אחר, רק בזהירות. כל טוב דר' גיורא הידש
