האם המקום הזה כאן (הפורום) טוב או מזיק???

מזה זמן רב אני מערער בשאלה מה תפקידו של הפורום הזה? האם לתמוך הדדית אחד בשני? או האם להתיעץ עם "חולים\בעלי הפרעה" כשלך שלמדו מניסיון ויכולים להיות לאוזן קשבת ותומכת? או להעמיק את הבעיה על ידי התעסקות יתר בבעיה עד כדי אובססיה (לא בעיה גדולה לאנשים במצבינו..) לצערי הרב יתכן כי לרבים מאיתנו האפשרות השלישית היא הלכה למעשה מה שקורה להם בלי שהם ישימו לב,יתכן כי אני בתוכם ורק עכשיו (או ליתר דיוק לפני שבועים) שמתי לב או חשבתי על כך. ואז אמרתי לעצמי איך התחלתי עם כל זה ,העינינים התגלגלו אצלי כך,אני מתאר לעצמי שרובכם עברו הוא עוברים את מה שאכתוב כאן: השבוע הראשון: בתחילה שקלתי בכלל אם ללכת לטיפול פסיכאטרי בגלל הסטיגמה והכל... אח"כ לבסוף הלכתי. מייד לאחר קבלת המרשם כמו כל אדם במציבו שדי חושש וסקרן לדעת נכנסתי לרשת האינטרנט ו חיפשתי מידע על התרופה,וכך במקרה הגעתי אל המקום הקסום הזה (אני אוהב אותו!!! בכל זאת) ושם שאלתי אנשים וקיבלתי מידע ראשוני אל התרופה ועל כל הרעיון של טיפול תרופתי. השבוע השני: אח"כ החלו תופעות הלוואי הקטנות אך הנסבלות וכמובן שבעותה עת קיבלתי הסברים מפורטים מחברי כאן וכן תמיכה ראויה!! השבוע הרביעי אח"כ הגיע השלב שבוא למעשה לא זז הרבה ואז שוב פניתי אל הפרום וקיבלתי עזרה ותמיכה נוספת שאמרו לי להתאפק עוד מספר שבועות(וכך אכן היה...) החודש השני: אח"כ הכל החל להסתדר ואני הפכתי מנתמך וממתחיל ל.... תומך ובעל נסיון!! רק רציתי לעזור (האמת גם היום,יתכן ובגלל זה אני כותב את ההודעה הזו). וכך הלאה...... למעשה כמעט ומהחודש השני ועד היום (למעלה מ 6 חודשיםהכל היה טוב,כלומר השלמתי עם היותי "חולה הזקוק לביקור אצל פסיכאטר..." ,התרופה עובדת והכל ממש אבל ממש בסדר!! אזל מה אני כותב את כל זה אה?! כי כנראה שנכנסנו למעין מעגל קסמים שממנו לא יוצאים או שקשה או שלא רוצים ואו לא מבינים,למה אנחנו פה? כבר טוב לנו אז למה אנחנו קמים בבוקר ולפני צחצוח השניים פותחים את הפורום הזה? למה אנחנו נכנסים לכאן כל 30 דקות (במקרה הטוב...) לראות עם משהו התחדש,ביחוד אם השארו מסר או ענינו סתם תגובה נחמדה... למה? הרי השלב האמיתי בו היינו צריכים את המקום הזה נגמר אז למה? תלות? קשיי גמילה? הרגל רע או ממכר? הגרוע מכל הוא שאנחנו פשוט נהנים מן החיטוט העצמי ומהבנת מחלות שיתכן שאין לנו אך המוח (במודע הוא לא ) פשוט משתכנע שיש לו או שיתכן מאד כי התפתחו בעתיד.... ("כי אצל אחרים זה קרה וזה טבעי שיקרה גם לי...". אנחנו מבינים שכולם כמנו הוא שיש הרבה (כי אנו נמצאים פה הרבה וכאן זה טבעי) ולכן לא יוצאים מהבעיה אלא שוקעים יותר,למעשה מי שכן החלים ומרגיש ממש טוב... לא יהיה כאן!! לכן יתכן כי עצם המצאותינו כאן היא גורם לחוסר התקדמות בטיפול. השאלה היא כזו : האם בגלל שאני רגיל לבוא לפה למרות שאין לי כ"כ מה לעשות או להתיעץ אני ממשיך לספוג את כל הנושא ומפנים אותו פנימה עד כדי אובססיה היא בראיה לי ולנפשי??? אשמח לשמוע את תגובותיכם בכל מקרה ,רק בבקשה נסו לחשוב מעט לפני שאתם סתם שולפים תשובה. כל הנושא מזכיר לי בדיחה שעימה אסיים לשם שבירת מצב הרוח הרציני: "אישה זקנה בשם פרומה אשר מטבעה הדברים משועממת ואין לה הרבה מה לעשות וכיצד להעביר את הזמן נפגשת מידי יום עם חברותיה בתור לרופא הפנימי בקופ"ח וכך מידי יום הן מחליפות חויות ושאר רשמים. יום אחד אותה גברת לא מגיעה.... ואז שואלת אחת מחברותיה את משנה מה קרה לפרומה למה היא לא באה היום???? עונה לה חברתה "כנראה שהיא היום חולה"....... שבוע טוב, גיא

אני מכורה!!! אני מודה ! וטוב לי עם זה :) מצאתי שבפורום הזה יש לא מעט (לא מעט בכלל ) אנשים אולי עם בעיות יותר גדולות או גרועות משלי, לכן אני מרגישה שאולי זה לא סוף העולם...... אני מרגישה עם זה מאוד בנוח.. וחוצמזה, זה נחמד לקרוא שאלות של אחרים ואולי גם לענות.... נחמד למצוא פה אנשים ולדסקס איתם על בעיות "קיומיות" ואני בכלל, יש לי הרבה שאלות, ולפעמים שאלות ותשובות של אחרים גורמים לי להבין את בעיותי שלי עצמי... יש גם צ'אט אם אתה מעוניין.... בברכה לידי

לפני חודשיים הצגתי שאלה דומה לדר' קפלן בפורום השכן, חשבתי שאולי יעניין אתכם לראות את הפתיל שהתפתח בעקבות השאלה ואת תגובתו של ד"ר קפלן: http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=374582&t=374582 מאז שכתבתי את ההודעה, ההיא אני נכנס פעם ביום/יומיים לפורום הזה (אחרי שעזבתי אותו לכמה ימים) בשביל כפי שכתבתי פה לנסות ולעזור לאחרים. מאז הבנתי גם שהתמכרות לאינטרנט היא דבר אמיתי, ומסוכן במיוחד לאנשים שסובלים מדיכאון מחרדה, ויש מאוד להזהר. אני לא חושב שבשלבים הראשונים של הטיפול בחרדה/דיכאון יש משהוא רע בשימוש בפורום הזה (או בכל פורום אחר) לצורך קבלת עזרה, תמיכה ועצה רפואית מחכימה, אבל, כמו ששמת לב, גיא, צריך מאוד מאוד להזהר ולא להיסחף לתוך זה.

הי גיא. עוד נסיון לתשובה. קודם כל זה שאנחנו כולם מחפשים חברה זה ברור אז אחרים מתמכרים לפורומים אחרים ואנחנו לאלה ועכשו השאלה למה לדעתי, כאן אנחנו מרגישים מוגנים יותר, כאן לכולם יש פחות או יותר מה שלנו, אבל לא רק, הם גם מודים בזה, (הרי מסתובביים מלא אנשים שלא מודים/מודעים ב/ל בעיותיהם) ככה שזו בעיניי מעין בועה, כאן אנחנו מרגישים יותר בנוח, להיחשף ולהשתתף. זה אולי גם תחום שאנחנו רואים את עצמנו מבינים בו, הרי התמחינו בו, אז יש לנו מה להגיד. וגם זה יכול להגביר את תחושת הביטחון, קל יותר לשחות כאן. אני בעצם מנסה להגיד שזה שומר עלינו באיזהשהוא אופן. לטוב- ולרע.

שלום לכולם לפני מספר ימים הייתי אצל ד"ר בנהטוב למעקב התרופתי והרכילותי והעליתי בפניו את הסוגיה ש "הבנתי מהאינטרנט שרופאים לא אוהבים להסביר אבחנות". ד"ר בנהטוב הקשיב ואמר לי בכנות שלפסיכיאטריה יש חלק קטן מאוד במה שנקרא "התמודדות עם בעיות נפשיות". אם אנחנו עוסקים בנושא הפסיכיאטריה הרי אבחון נעשה לפי קריטריונים קשיחים וטיפול תרופתי מנותב על ידי הרופאים שלנו. לכאורה הפורום הזה הוא כמעט מיותר כי אף רופא שמנהל פורום לא ימליץ למישהו ללכת לבית מרקחת ולקנות סרוקסט ואף אחד לא רשאי לערוך פרוגנוזה ברשת ולאמר אם למשתתף בפורום יש דיכאון מאז'ורי או שהוא סתם עצוב. כל הדברים האלה רק לכאורה לי היו חידושים בענינים רבים 1. חשיבות הכימיה ביחסים בין רופא ללקוח והחשיבות של ההבנה שטיפול פסיכיאטרי הוא קודם כל מעקב של איש מקצוע אחרי המצב הריגשי ורק לאחר מכן אופיו של הטיפול התרופתי. 2. הבנתי מהפורום שבעיות מצבי רוח affective הם קודם כל מחלה כמו כל מחלה ואין בהכרח צורך בטיפול בדיבור. 3. הבנתי מהפורום שיש בפסיכיאטריה מספר גישות טיפוליות ולא כל פסיכיאטר הוא קמצן כמו הרופא שלי בבנזודיאזיפינים וכדורי שינה. 4. הבנתי מהפורום שיש מספר גישות בלספר ללקוח את מצבו. 5. רק מהפורום הבנתי את הזהירות שיש לנקוט בחומרים פסיכואקטיבים שאינם תרופות מאושרות. 6. רק מהפורום הבנתי את החלוקה הגסה ל סכיזופרניה הפרעות מצבי רוח הפרעות פאניקה הפרעות אכילה הפרעות אישיות 7. רק מהפורום הבנתי את האופי של הפרעות מצבי רוח שאופיינית לי. 8. רק מהפורום הבנתי שיש בעיות נפשיות כמו נטיות למצבי רוח (היי דאון) שלא ניתן לסווג אותם כהפרעה נפשית שאול