שאלות נפוצות?

התחלתי ללמוד לפני כמה חודשים לימודים גבוהים באומנות, ואני מרגישה ממש טוב שכביכול מצאתי מקום שבו סוף סוף יש לי מקום לביטוי עצמי אבל גם מקום שסוף סוף אני יכולה להיות טובה בו. מה שקרה אח"כ זה שמרוב לחץ ובעיות בכושר הביטוי ובעיות אחרות שנוגעות כנראה להתמודדות שלי עם החיים, הדיכאונות חזרו שוב ושוב אני מוצאת את עצמי הורסת לעצמי את החיים ואת הלימודים, בכך שאני שוב מעדיפה למצוא את המפלט שלי בשינה. בנוסף לכל קיימת בעית הקשב והריכוז והמליצו לי על ריטלין. אני מרגישה שאם אני לא אקבל את הריטלין + כדורים טובים נגד דיכאון (כמו סרוקסט, קסנקס, או פרוזק) אני פשוט אחרבן לעצמי את כל החיים. אני לא חושבת שיש לי זמן (בכלל!) או כוח להתחיל שוב בטיפולים פסיכיאטרים ורציתי לדעת האם ישנה אופציה לקבל כדורים או ללא מרשם פסיכאטרי (דרך רופא המשפחה או משהו) או שבשביל לקבל את הכדורים אני חייבת להתחיל שוב בטיפול פסיכאטרי.... העניין הוא שהבית ספר הזה שאני לומדת בו מכריח אותנו להתעסק בבעיות ובתכנים שאין לי כוח להתעסק בהם (כמ עבר ומשפחה) ואני גם ככה נמצאת כל הזמן במלחמה התמידית הזו. הייתי רוצה לעבור טיפול או לקבל כדורים שכאילו יגידו לנפש שלי - שהמיטה והשינה זה לא מקום מפלט וכדורים כאלה שיתנו לי מוטיבציה ללמוד טוב ולהגיע לשיעורים וכדורים כאלה שיתנו לי תחושת זמן כדי שלא אאחר בכל פעם. אני מרגישה כל הזמן שאני כל הזמן הורסת לעצמי את החיים ואני גם מרגישה שבהחלט יש לי יד בדבר, שכן אני מציבה לעצמי גבולות עד איפה אני מסוגלת להרוס לעצמי, אני חושבת שאני עושה את זה לעצמי בכוונה, לא ברור לי למה. יש לי לחץ די גדול בלימודים מכיוון וכל המורים והתלמידים מצפים ממני שאמלא אחר ציפיותיהם מכיוון והם מחשיבים אותי לאחת שמבינה בסוג כזה או אחר של אומנות, אני מרגישה כל הזמן שאני לא יכולה לאכזב אף אחד אבל אני כל הזמן מאכזבת את עצמי ונמאס לי מזה. אני לא מבינה איך זה שסוף סוף הגעתי למקום שבו אני אמורה להרגיש כמו שצריך ואני ממשיכה להכשל ולהכשיל את עצמי. אין לי יותר כוח לכלום ואני לעיתים חושבת שאולי פשוט אני לא מתאימה לאורך החיים של העולם הזה פשוט, ולכן אני לא מצליחה לעמוד בקצב שלך החיים האלה. כבר הייתי בטיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטרים ואין לי כוח לחזור לרוטין הזה של לדבר על עצמי ועל הבעיות שלי. אני רק רוצה כדורים שיעזרו לי לצאת מהבעיה שלי. אני מעשנת המון וגם התחלתי לשתות עכשיו כמעט כל יום ויש לי המון טיקים בכל הגוף ובנוסף לכל אני גם חורקת בשיניים. אין לי איך להסביר לבית ספר את ההעדרויות הממושכות שלי, מה אני אומר להם? שאין לי תחושת זמן? שאני מעדיפה לישון? שלוקח לי הרבה זמן להכין להם את השיעורים? אין לי מה לומר להם.

יש לך טעות בפורום. ד"ר הידש מומחה רק למבוגרים מעל גיל 18. אני מציע שתשאלי בפורום המצורף: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2224-15825,00.html

סליחה? כתבתי "לימודים גבוהים", אם אתה מבין עברית, הכוונה היא ללימודים שהם מעל תיכון (על תיכוניים) או שאולי אתה חושב שאתה יודע הכל ויותר טוב ממני? בכל אופן, אני בת 23 ואני יודעת בדיוק לאיזה פורום לכתוב. אז תודה אבל בתור "מבוגר" היית צריך לענות קצת יותר לעניין. ביי.

כנראה שאין לך מנוס אלא לחזור לפסיכיאטר שטיפל בך או לפסיכיאטר מקופת חולים ו"לספר" את מה שסיפרת פה בתוספת של היסטוריה קצרה על הכדורים שלקחת בעבר, בשלב ראשון ,את לא חייבת טיפול פסיכולוגי אם את לא רוצה ,בקשר להפרעת קשב צריך לעבור אבחון לפני קבלת רטלין (האם עברת מבחן TOVA?) , בקיצור חבל על הסבל כדאי במקרה שלך ללכת לפסיכיאטר מאשר לרופא משפחה כך שתקבלי את הטיפול המתאים ביותר .תשתדלי לא לעשן "חומרים" ולא לשתות אלכוהול זה רק "יפיל" אותך יותר.

עברתי כל מבחן אפשרי, עברתי כל בדיקה אפשרית, הפסיכי שלי המליץ לי על ריטלין וממנו גם קיבלתי פרוזק בעבר. יש לי ADHD, ואני לא מעשנת "עישונים" כאלה. כתבתי שאני מעשנת והכוונה היתה לסגריות רגילות. מן הסתם לא כתבתי כאן הכל כי זה לכתוב מגילות שבסופו של דבר יביאו אתכם לתשובה של "לכי לפסיכאטר" או "זה פורום למבוגרים" כדוגמת הליצן שחושב שאם אני מדברת על לימודים אז כנראה שאני בגיל התיכון. אז בעצם אין טעם לכתוב בכלל אם אתם אלה שמגיבים לי על תקן היותכם בני אדם נורמליים בעולם הנורמלי" בו אנו חיים אשר מפניכם אני צריכה להסכית אם שווה לי לחיות בעולם כזה. עדיף כבר למות.

מוזר , גם אני חשבתי שאת תלמידת תיכון... מורים ולא מרצים , תלמידים ולא סטודנטים , בית ספר ולא מכללה או אוניברסיטה. בקיצור אל תתנפלי.... חוץ מזה שאת נשמעת בדיוק כמו מתבגרת.

שלום, צר לי אבל אני חושב שישנה בעיה, אני חושב שגם את מודעת לה ולכן את מבקשת עזרה. כמובן שבפורום אין זה טיפול אלא רק ייעוץ או הכוונה כללית. אני חושב שאת בחורה אינטליגנטית ולכן את גם יודעת כבר את התשובות. באופן כללי אני מאוד בעד תרופות כמו הריטלין, כפי שאת כותבת, חלק גדול מהתיסכולים קשורים לאי ההצלחה בלימודים והפגיעה בדמוי שלך עקב כך. הריטלין בהחלט עשוי לעזור בנקודה זו ואז גם הדיכאון והבריחה למיטה יחלפו. אני חושב שזה עשוי להיות כיוון מאוד יעיל. למרות ה "אין לי כוח" נשמע לי שגם שיחות עשויות לעזור מאוד. כל טוב דר' גיורא הידש

ובכן סליחה אדוני שאני משתמשת במונחים כמו תלמידים במקום סטודנטים. האם סטודנט הוא לא תלמיד? (מזכיר קצת את החדשות האחרונות בנושא השפה העברית השבוע) אתה תלמיד כל החיים שלך משום שכל חייך אתה לומד דברים חדשים שלא למדת מעולם (כן, אפילו ברגע זה). סטודנט זןו הגדרה שמקורה מהלשון האנגלית. פירושה בשפה העברית היא תלמיד. לא מאמין לי? תבדוק במילון - תחכים קצת. כמו"כ, בבית הספר שלי (כן, זה בית ספר, זה נקרא בית ספר, כי זו לא אקדמיה ולא אוניברסיטה ואף לא מכללה) ישנם אנשים שאחשיב אותם כמרצים וישנם שאחשיבם כמורים ותו לא (מדוע? משום שחלק מהשיעורים שלנו הם מעשיים וחלקם תיאורטיים. מורה עיוני הוא מרצה משום שהוא מרצה לנו על החומר, ואילו מורה מעשי הוא מורה בלבד, למרות שגם על כך הקביעה שנויה במחלוקת). וביננו? אתה נשמע לי בדיוק כמו מישהו שלא יודע להבחין בין כל אלו וסתם בוחר להתנפל ולקבוע קביעות שאין להם כל בסיס לפני שאתה בודק קצת מעבר להן. אולי אתה הוא המתבגר האמיתי? כי עושה הרושם שלא התבגרת אם אתה מנסה בכוח לחפש אותי בקטנות. בכלל, מוזר לי לקרוא כאן הערות מצד כותבים כאלה או אחרים, שחשים שאם יש מישהו שמדבר איתם על בעיות שחלקן קשורות ללימודים, ישר הוא נחשב כתלמיד תיכון. ובכן, אם יש לך דסלקציה למשל, וכל חייך תסבול בלימודים, האם כל שאלה שתשאל תופנה ישר לפורום לתלמידי תיכון? אני חושבת שדווקא אתם, בתור מגיבים יכולים לענות קצת יותר ברגישות, על אחת כמה וכמה אם אתם נמצאים בפורום פסיכיאטריה. עדיין לא קיבלתם את תואר ה"ד"ר" כדי שתקבעו קביעות חסרות שחר. אם זו הדרך שלכם לענות אז עדיף שלא תענו בכלל ותחסכו את ה"התנפלות הזו" באמת.