מטופלת שלא יכולה לעזוב

שלום לדק' ולחברי הפורום לפני חמש שנים התחלתי טיפול פסיכולוגי בעקבות אפיזודה דכאונית חריפה ביותר. הייתי שנתיים אצל מטפלת שלא הצלחתי להתחבר אליה כלל, דיברתי איתה אך לא הגענו לשום התקדמות שמשמעותית. לאחר שנה ללא טיפול מצבי התדרדר ופניתי לפיכיאטר, מנהל מחלקה ליעוץ חד פעמי, קיבלתי סרוקסט 60 מ"ג בעקבות מחשבות טורדניות רבות שמנעו ממני כל תפקוד והמלצה לפסיכותרפיה. מכיוון שנסיוני היה מר נשארתי גם לשיחות אצל הפסיכיאטר ואני מטופלת אצלו כבר שנתיים פעמיים בשבוע. הטיפול מצויין, אני כבר נמצאת על 20 מ"ג סרוקסט כחצי שנה והמחשבות הטורדניות הולכות ונעלמות בהדרגה. הבעיה היא ....איך לסיים טיפול כזה? איך לוותר עליו? איך להתחיל להתרגל אפילו למחשה של פרידה ממנו? בזכות הקשר בינינו הכרתי גם את בן זוגי בשנה האחרונה , בעוד ארבעה חודשים אני מתחתנת, וכשאני רואה את המהפך שחיי עברו מאותו היום שהמטפל שלי נכנס לחיי אני נתקפת חרדה עמוקה ומלאבד אותו. בכל פעם שהמחשבה חולפת לי בראש היא נתקעת שם שעות רבות ומתחילה גם כן לקבל צורה של מחשבה טורדנית. יכול להיות שחרדת הנטישה שיש בי מילדות בעקבות גירושי הורי וניתוק הקשר עם אבי גורמת לי לכך, אך אני משוכנעת בוודאות שכרגע אני לא יכולה להפרד מהמטפל שלי. בעצם רציתי לשאול שתי שאלות- האם חייבים להיפרד? האם להרגיש יותר טוב זה אומר שצריך אחר כך ללכת? האם אי אפשר להמשיך בטיפול גם לצורך תמיכה וליווי בלי שבעצם אין בעיות בתפקוד? (זו השאלה הראשונה שהתפצלה לשאלות מישנה) והשאלה השנייה לד"ר הידש- האם גם למטפלים קשה הפרידה? האם גם אתם מתקשים להפרד ממטופלים מסויימים? אילאיל

לאילאיל תודה על השאלה ובהחלט יש לה הבטים רבים ואנסה להתייחס אל מספר הבטים. ראשית, יופי לך ולמטפל שהצלחתם ליצור קשר טוב ולטיפול יש גם תוצאות. את צודקת שהקשר הוא הדבר החשוב ביותר בטיפול גם למטפל וגם למטופל. ישנם טיפולים רבים שממשיכים, אין הכרח לסיים טיפול וישנם מטופלים השומרים על קשר אחרי סיום הטיפול, כך שאנחנו בני אדם ולמרות המקצועיות יש גם רובד אנושי בכל מפגש בין אנשים. השאלות שלך כעת והחרדה מסיום הטיפול יכולים לרמוז על כך שאולי עדיין מוקדם מדי לסיים את הטיפול, לכן ההמלצה כמובן לשתף את המטפל בחרדות ובמחשבות הללו ויתכן שתגיעו להבנה רבה יותר של התהליך. אבל כאן אני מגיע לעיקר. יש מטפלים שאומרים שהטיפול מתחיל למעשה כאשר מתחילים לדבר על סיום הטיפול, לעתים סיום הטיפול יכול להיות שלב מאוד ארוך, יתכן שהמשפט בהתחלה הוא קצת קיצוני מדי, אבל אני אוהב אותו מפני שהוא מבליט מאוד את החשיבות של סיום הטיפול. גם באופן תיאורטי וגם מהחיים לכל דבר יש סוף, גם לקשרים שלנו עם אנשים, כפי שתיארת את הפרידות הקשות שעברת בחייך הם שעיצבו במידה רבה את אופייך וגם את דפוסי ההתקשרות שלך עם אנשים. לצערי אף אחד לא יכול להבטיח שלא יהיו דברים דומים עם אנשים יקרים לך גם בעתיד, לכן הפרידות הן חלק מהחיים וצריך לחיות את הפרידות כמו שהן חלק מהחיים (המשפט לא יצא כל כך מוצלח אבל אני חושב שבכל זאת הוא מסביר את הבעיותיות של נקודה זו), לכן פרידה מאדם קרוב וחשוב כמו המטפל תהיה לדפוס של פרידות בעתיד, כך שהן לא יהיו טראומתיות אלא בסיס לצמיחה נוספת והתקדמות אישית. אומנם לא עם המטפל הזה ובאופן שונה. כמובן שאפשר לכתוב על כך עוד הרבה מאוד דברים, אבל אני חושב שהעלתי מספר נקודות שהן חומר למחשבה. כל טוב דר' גיורא הידש