איך להמשיך לחיות עם ה"שפיות"

כפי שסיפרתי למישהי כיום השינוי העמוק שחל בי איננו ריפוי ממחלת ה"מאניה דיפרסיה" חלילה וחס. (אני לא רוצה ל"הבריא") אלא שינוי עמוק בפרספקטיבה שלי על עצמי והעולם. בעוד שלפני מספר שבועות ראיתי את עצמי כחולה נפש, היום אני רואה את עצמי כ"אמן מיוסר" וכנון-קונפורמיסט. כלפי חוץ כמובן אין כל שינוי בהתהגות שלי what so ever. אבל מבחינתי האישית יש כאן שינוי רדיקלי ומהותי. השאלה היא בכל זאת "מה לעשות", למרות שאני יודע שאין לי מה לעשות. הייתי שמח אולי למשפחה וילדים, אבל אני סוחב כזה "תיק" על הגב, שקשה לי להאמין שיהיו רבות שיהיו מוכנות לסחוב אותו איתי. אולי אני אמצא אחת כזו, אבל זה כבר לא כל-כך תלוי בי אלא ב"עולם". אולי אני באמת אנסה להיות "אמן מיוסר", שאכן יוצר אומנות. חחחחחחחחחח- זה מצחיק כי אני כבר כרגע רואה את החיים שלי כיצירת אומנות. וכבר אמרו את זה קודם לפני, וזה כן משנה, אפילו משנה מאוד.(פריץ אמר את זה לפני) נו, טוב, קודם אני צריך להרגע קצת מכל הכעס הרב שעצור בי- מה אתם אומרים קלונקס יעזור לי? שימו לב ששאלתי האחרונה קשורה קשר הדוק לנושא הפורום. בברכה מיכאל(מקקקי)

מיכאל, אני מזועזעת לחלוטין ממה שכתבת לשירה שאין לה אף אחד. איך אתה מעז לכתוב לה דברים כל כך קשים, ובחוסר רגישות כזאת? היא אומרת שהיא מרגישה לבד, וההרגשה היא זו שמשנה, ולא המציאות האובייקטיבית, אם היא במאת לבד או לא. גם אם היו לה חמש חברות או עשר, עדיין מותר לה להרגיש לבד. וחוץ מזה, היא כנראה מאוד סובלת ומתענה, אז ללגלג לה בציניות כזאת הוא מעשה אכזרי. האם אתה יודע שמגלומניה היא סימפטום של מאניה דיפרסיה? האם קראת קצת על המחלה שלך? הרי לא יתכן שתסתפק בכינוי מאניה דיפרסיה בלי לבדוק היטב במה מדובר, נכון? לדעתי אתה גם יכול להרחיב את האבחנה הפסיכיאטרית שלך, ולהתחיל לחשוב על עצמך כבעל אישיות אנטי סוציאלית. הלן.

כל מה שכתבת נכון. יתרה מזו אחד הפסיכיאטרים שבדק אותי טען שיש לי הפרעת אישיות "סיכוזואידית". בדקתי היטב מה זו "מאניה דיפרסיה", ואכן יש לי שגעון גדלות. כרגע אני מדמיין שאני "רופא פסיכיאטר", זה שגעון הגדלות שלי ולכן אני כותב כאן בפורום. כולי תקווה שהשגעון יחלוף ואני אחזור להיות בן-אדם, אבל בינתיים אני עדיין בתוך השגעון. בברכה מיכאל(מקקקי)