מבוא לשפיות למתחילים

שלום לכל קוראיי המסורים בפורום, ראשית, שומה עלי כמובן להסביר את פשר העדרותי- ובכן, כפי שאולי תארתם לעצמכם, ביליתי בנעימים חמישה ימי אישפוז מרצון במחלקה סגורה... היה ממש טוב לי שם וטוב שהיה, אני קצת מצטער שיצאתי משם, אבל כנראה שבלאו הכי הייתי יוצא משם במוקדם או במאוחר, ועדיף היה כבר לחתוך את זה עכשיו, שלא יהיה לי קשה מדי לחזור ליום-יום הרגיל. (זה גם מה שהסברתי למנהל המחלקה שהחליט על שחרורי המוקדם על התנהגות טובה ללא ערבות). שנית, ובכן, אין לי יותר מה לומר. אני לא יכול לבטא את עצמי במלים יותר, למרות שאין לי שום ברירה אלא להמשיך ולבטא את עצמי במלים. שלישית, בכל זאת אני אמיך לבטא את עצמי במלים, למרות שהשתיקה עדיפה בהרבה כי אין מה לומר. רבעית, אין לי מה לומר חמישית, מחלקה סגורה פסיכיאטרית היא כמו כל העולם המזורגג הזה בזעיר אנפין. היא משל ושנינה לכל הטירוף שקורה כאן מסביב. ההכרה, המחשבה, הנפש או התודעה, או איך שאתם מעדיפים לקרוא לזה, היא הפיצול של האחד, שהוא העולם, לשניים, שזה כל השאר, שהוא גם אחד. וזה פרדוקס ואי אפשר לברוח ממנו. וזהו. שישית, שבעית, שמינית, תשיעית, לסבל ולכאב יש הרבה מלים. לשמחה הפשוטה על עצם הקיום בגוף הזה ובמקום הזה ובזמן הזה אין מלים בכלל. לא ניתן להגיד את זה, כי עצם הדיבור הוא סבל... עשירית, .......... .......... .......... .. .......... ........... .......... ............. ................................. .............................................................................

שתיקה אחת שווה אלף מילים ותילי תילים.....!!! שמחים שאתה במחוזותינו, אנו! ברוך בואך ושובך- למקורות! אחותך לצרה.

טוב שהלכת כי חזרת לטעמי לפחות חדש לגמרי ואולי יותר" שפוי" מכולם. כל מה שכתבת מעלה הינו מלא אמת ורגישות אתה אדיר,אבל האנשים הרגילים קוראים ליחוגדיות של שנינות וחדות ראיה מפוכחת מאניה.... שמח שחזרת!!!!!!!!! צח נ.ב-יהיה נחמד אם תספר על התהליך שבו הגעת לשם מרצון ואיך גרמת להם לשחרר אותך אחרי 5 ימים כאשר אתה היוזם (כך הבנתי).

למיקי ברוך הבא, חסרת לנו ואף דאגנו לך למרות ששיערתי מה שקרה. טוב שחזרת מהר ותוכל להמשיך בתרומתך החשובה לפורום. תשמור על עצמך הידש

איך גרמתי להם לשחרר אותי אחרי חמישה ימים? מה זאת אומרת איך גרמתי להם? הרי הייתי מאושפז שם מרצוני החופשי! רציתי להיות שם. ממש ממש רציתי. אני עדיין מצטער שלא נשארתי שם, ויכול להיות שביום ראשון אני גם אחזור להתאשפז שם עוד מרצוני. כרגע אני רשמית רק בחופשה עד יום ראשון מאשפוז מלא. איך הצלחתי לגרום לעצמי לצאת משם? זו השאלה המעניינת. בימים הראשונים שהייתי שם בכלל דיברתי על שחרור בכפייה, ותהיתי מתי אם בכלל ישחררו אותי בכפייה. חחחחחחחחחח ואני מדבר בשיא הרצינות. יותר מזה, יש שם אנשים שמחכים כבר 15 שנה לשחרור בכפייה שלא מגיע. כי בניגוד לאישפוז בכפייה שחרור בכפייה- לא קיים. סליחה, יש שחרור בכפייה- קוראים לו המוות. וצריך לחכות עכשיו איזה חמישים שנה עד שהוא יגיע. יש גם שחרור מרצון- שזו התאבדות. אבל אני לא מתכוון להתאבד- שילך להזדיין כל העולם- אני לא מתאבד. שהעולם יתאבד- אני שפוי, אני אוהב את עצמי כלומר את העולם למרות הכל. וזהו. אין לי מה להגיד יותר. אבל אני לא מסוגל לשתוק, אז אני אמשיך לברבר בפורום הזה, או לחברים שלי, או בעבודה שיקומית לפגועי נפש.