התקפי זעם של ילד בן שנתיים.

שלום לך. רקע: אישתי עברה בזמן הריונה [החל משבוע 30] קורסים של כימוטרפיה עקב סרטן שד. היום הילד בן שנתיים ושלושה חודשים. הוא לעיתים קרובות מנסה להכות או לנשוך ילדים אחרים. בבית הוא בדרך כלל מתנהג יפה אבל לעיתים הוא מרגיז אותנו בכוונה על ידיי זריקת חפצים על הריצפה ומחכה לראות מה תהייה התגובה. אנו צועקים עליו ואז הוא ממשיך לדבר אחר כגון לקשקש על דברים אסורים.......וכו..... העיקר לעצבן אותנו. אנו בדרך כלל שולחים אותו לעונש בחדר שלו אך הוא מתחיל שם בלזרוק דברים מהמגירות על הריצפה. הוא נרגע מכל המסע הזה רק כשהוא "חוטף" מכה בישבנו מאיתנו או שהוא נופל מעצמו ואז פורץ בבכי ...................... כשאנו "מכריחים" אותו לעשות דבר שהוא בניגוד לרצונו כגון: ציחצוח שיניים.........הוא נשכב על הריצפה ומתחיל לרקוע ברגליו תוך כדיי צרחות בכי הסטריות. בימים האחרונים אני מוצא את עצמי נאלץ "לאיים" עליו שאם לא יתנהג יפה הוא יחטוף מכה בתוסיק [זה עוזר] אני רק מאיים עליו .....לא עושה זאת. אבל זה עוזר עד לנסיון הבא שלו. ברור לך שמצב זה מתסכל אותנו ובמיוחד כרגע שאישתי כבר בחודש שמיני להריונה השני ואנו חוששים לבאות.............. מה דעתך?מה עושים?.

אריאל אני מבינה אותך היטב אותן בעיות קיימות גם אצל האחיינית שלי שגדלה אצלינו בבית מאז שהיא נולדה. יתכן שהילד צריך עזרה מקצועית, רופא ילדים או פסיכולוג ילדים יכולים לעזור לראות ולהבחין בין פינוק לבין בעיה אמיתית. לצערי לאחיינית שלי יש בעיה אמיתית.... אני מקווה שלילד שלכם אין שום בעיה וזו פשוט בעיה של מה שמכונה בפי הפסיכולוגים 'גיל ההתבגרות הראשון' בגיל הזה ילדים מנסים לבדוק את הגבולות, כולל את גבולות הסבלנות שלכם כהורים. לגבי האח או האחות העומדים להגיע בקרוב מומלץ לדבר עם הילד ולספר לו על מה שמצפה לו כדי שלא יתקף בקינאה... דבר שנפוץ בין ילדים בגיל הזה. מידע נוסף תשיגו באתרים העוסקים ברפואת ילדים או פסיכולוגיה של ילדים. מקווה שזה יעזור קצת... רחל

כהורה נשמע שמה שאתם עוברים עם בנכם מוכר ונורמאלי.אני ממליצה בחום ללכת בהקדם האפשרי להדרכת הורים. התנהגות ילדינו הינה הבבואה שלנו. נראה שיעזור לכם לקבל מידע, תמיכה וטכניקות של התמודדות והצבת גבולות וסמכות הורית מידי פסיכולוג התפתחותי. השירות ניתן בד"כ בקופת חולים ביח' להתפתחות הילד.אני מאמינה שתוך מס' קטן של פגישות ייעוץ תחושו בשינוי.בהצלחה.אורלי.

לאריאל, נשמע שהילד שלכם עובר תקופה לא קלה ואני לא בטוחה שהטכניקות שאתם נוקטים יעילות לשיפור מצבו. אולי הוא נרגע באותו אירוע עצמו אך מסתבר שבהזדמנות אחרת דפוס ההתנהגות נשאר זהה. אולי כדאי לחשוב על משהו יותר חם, אוהב ותומך מאשר מכות או איומים??? אולי כדאי לחבק אותו, לשאול אותו מה מפריע לו ולנסות לבוא לקראתו? אולי המכה בישבן והאיומים רק מלבים את ההתפרצויות שלו במקום להרגיע אותו? אני חושבת שההריון של אישתך כנראה משפיע עליו יותר ממה שאתם משערים, הוא מרגיש אולי שמקומו עומד להלקח ממנו, הוא חושש שמא התינוק החדש יתפוס את מקומו והוא כבר לא יהיה התינוק של אבא ואמא.... בקיצור, הדברים מורכבים וזהו גיל עדין ביותר שיש לו השלכות רבות על המשך החיים שלו, לכן צריך ס ב ל נ ו ת ואולי באמת הדרכה כלשהי. דנה

לאריאל איני פסיכיאטר ילדים ונוער אבל נראה לי שהתשובות שנכתבו טובות ונכונות. יחד עם ההיסטוריה של ההריון הייתי פונה לנאורולוג ילדים כדי לבדוק את הנושא של הפרעת קשב. כדאי מאוד לשאול לגבי התנהגותו בגן או במסגרת שהוא נמצא בשעות הבוקר, כמובן מתוך מחשבה של הפרעת קשב. עדיף לאבחן הפרעת קשב כמה שיותר מוקדם. כל טוב דר' גיורא הידש