אין חשק להמשיך

אני בת 16 וחצי וכבר הרבה זמן שאני במצב רוח ירוד... והבעיה היא שלא יודעת למה בדיוק... אלו כל מיני דברים שיושבים לי בראש כל הזמן ואני לא מוצאת דרך לשכוח מזה... זה מתחיל מיזה שהייתי קטנה הערך בת 8 גרתי בנגב וההורים שלי היו בחובות והבריאות של אבא שלי לא הייתה משהו.. והוא קיבל התקף לב והוא כמעט מת מול העיניים שלי. ההורים שלי אף פעם לא שאלו אותי אם אני בסדר או משהו...בכל זאת הוא כמעט מת תודה לאל הוא בסדר עכשיו ולפני 6 שנים עברנו לגור במרכז הארץ ואני ממש מרגישה לא נוח פה...כאילו יש לי חברים וכל זה אבל היה לי טוב יותר בנגב...וכל כך רע לי ואף אחד לא יודע עד כמה ולמה...וההורים שלי כמו עיוורים לא שמים לב לזה וכל מה שחשוב להם זה הלימודים שלי...שגם כן לא משהו כל הציונים שלי בזמן האחרון ירדו... אני לא יודעת מה לעשות כבר, וכל כך רע לי ופשוט אין לי כוח להמשיך יותר אני רוצה למות ונסיתי פעם אחת או יותר על ידי זה שנסיתי לחתוך לעצמי את הוורידים... אבל עצרתי כי אני יודעת שאם אני יהרוג את עצמי זה יפגע מאד במשפחה שלי... ובחודשים האחרונים הכל התדרדר ואני מרגישה עייפה כל הזמן ואני לא יכולה להתרכז בלימודים...והתחלתי לעשן הרבה ופשוט אין לי חשק לחיות מה לעשות??????????

מה את יכולה לעשות? את יכולה לפנות ליועצת בי"ס, שתפנה אותך אולי לפסיכולוג או לפסיכיאטר. והם יעשו אחד מהשניים או יברברו לך בשכל או יתנו לך תרופות. האם זה יעזור? יכול להיות...זה משנה משהו ללא ספק. לא יודע בדיוק מה, אבל זה משנה. את יכולה לשתף בתחושה שלך חברות שלך או חברים שלך או את ההורים שלך. לי מציעים ללכת לשחות ולללכת לחוג של תנועה. אז אולי זה רעיון טוב בשבילך. חוג, תנועת נוער. נו, כל הדברים האלה שעושים כשאתה בן 16, וגם כשאתה כבר מזמן לא בן 16 אני כבר קצת יותר מבוגר ויש לי "תנועת נוער", אבל זו כזו למוגבלים פסיכיאטריים- אז אני לא ממליץ לך להצטרף. אני הולך לשם היום בערב. זה דווקא עוזר לפחות לפרק הזמן שאני נמצא שם. בברכה מיכאל(מיקי)

אני מתנדבת בבית אבות ובפנימייה בכפר הנוער בן שמן אני אוהבת ללכת לפנימייה ת'אמת זה מה שעושה לי הרגשה טובה יותר לכן אני הולכת פעמיים בשבוע למרות שאני צריכה רק פעם אחת אני מחוייבת ללכת לשם ממסלול סוציולוגיה בבית ספר אבל במה פסיכולוג או פסיכיאטר יכולים לעזור???