שאלה לדר הידש וכולם
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אני חיילת משוחררת שנה וחצי.כל הזמן הזה הייתי בבית נטו ובזבזתי את הזמן בלנסות להרגיש יותר טוב ולטפל בעצמי. הייתי משוכנעת שהבעיה שיש לי היא פיזית בלבד. עד הרגע שבו נחנקתי בזמן שיחת טלפון, והבנתי שאין שום סיבה רפואית להחנק. יום אחרי חוויתי התקף פסיכותי ומיד הגעתי לביה"ח פסיכיאטרי, שם אני מאושפזת חודשיים וחצי כבר. מאז ההתקף יש לי תחושה שאני לא במציאות. אפשר להסביר את זה בכל מיני צורות: שיש לי מסך מול העיניים, שאני נמצאת בתוך בועה, שאני בתוך חלום ועוד. רציתי לדעת- מתי זה יעבור לי, ולמה התחושה הזאת קיימת בכלל? מה אפשר לעשות כדי להעלים או להמעיט את זה? אני מרגישה שזה הדבר שמונע ממני לתפקד. בנוסף: אני מרגישה שאני לא עוברת תהליך החלמה, שהדברים לא עוברים תהליך עיבוד בראש ושהטיפול הפסיכולוגי שאני מקבלת לא יכול להועיל במצב כזה. אני לא זוכרת מצב כזה מעולם שאין לי מטרות או מטרה ושל בלבול כזה. אני לא מצליחה להתארגן עם עצמי, להחליט מה אני עושה מכאן.(כל מה שחשבתי מרגע אותו חנק התהפך ב180 מעלות). האופי שלי זה החלטיות.
את שואלת מתי זה יעבור לך? התשובה: עם הזמן. בהדרגתיות. לאט לאט תחזרי לראות את המציאות כמו שראית אותה קודם. זה די מפתיע לחזור ממצב כזה, ולהבחין שאחרי שאצלך הכל השתנה בצורה כל-כך קיצונית, העולם ה"רגיל" בעצם נשאר כמו שהוא היה קודם בדיוק. השאלה האם באמת תחזרי למצב של ראייה נורמלית של המציאות? האם זה באמת יחזור להיות כמו שהיה קודם? האמת היא שנראה לי שלא, אבל אני בטוח שאת יכולה לחזור לתפקד בצורה סבירה גם מתוך ראיית עולם שונה. זה נשמע שהגעת לבי"ח פסיכיאטרי די מהר ולא הספקת ממש לחוות את העולם הרגיל מתוך מצב פסיכוטי- יכול להיות שזה עדיף, וגורם לכך שהטרואמה תהיה פחותה. לא יודע. לגבי ההחלטיות- אין לך ברירה אלא לחכות שהמצב הפסיכוטי שנשמע שאת עדיין נמצאת בו בעוצמה פחותה לפי התיאור שלך יעבור ואז תתארגני על עצמך ותחליטי מה את עושה מכאן. אפשר להעלים או להפחית את זה בעזרת התרופות שאת לוקחת, ובעזרת הזמן שעובר ובחזרה למסגרות הרגילות: חברים, לימודים, עבודה. את יודעת, הכאב והעונג היומיומיים האלה שרוב האנשים עוברים. למה התחושה הזו קיימת? שאלה טובה... למה אנחנו קיימים בכלל? למה יש בעולם כל כך הרבה כאב? למה הכל כל-כך מורכב ומרגיז? למה לרוב רובם של האנשים לא ברור מה הם בכלל עושים כאן אבל זה לא מפריע להם להמשיך ולסחוב יום אחרי יום כרגיל? ככה זה. לא יודע לענות לך אולי ד"ר הידש יצליח... ;-) מיכאל
שלום, להערכתי מדובר במצב של ריחוף מסויים, ניתוק או תחושה שנמצאים בתוך חלום אבל בתוך המציאות, או כפי שכתבת כמו בבועה. המצב הזה מוכר ולצערי עדיין מדובר על חלק מהמצב הפסיכוטי או התגוננות של הנפש ממצב פסיכוטי. בקיצור מדובר על חלק מהבעיה הנפשית ולכן צריך לחכות לטיפול (תרופות והפסיכולוגית) ולזמן שישפרו את המצב. התחושות הללו חולפות ותרגישי בטוב. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש
