צבירת קלונקס

אני חוזרת על דברי מלמטה.... אני בקנאה עזה על האומץ שהיה לאותה אלמונית אמש לקפוץ מהקומה השלוש עשרה.... ולהגמר תרתי משמע... צר לי שבפורום זה אנשים מן השורה לא מתיחסים ברצינות ועוסקים בבדיחות הדעת.... כאמש כאן. מצבי מאד רע דוקטור ומאד חיכיתי לתשובה.אנא חזור לשאלתי בקשר לקלונקס 2מיליגרם. איני יודעת מה לעשות ואיני רוצה להישאר חלילה נכה ולהוות מעמסה אני רוצה לגמור וזהו. כתבתי לך בעבר שבתי החולים בארץ כשמספרים להם את האמת...ישר מאשפזים במחלקות סגורות.ואין גרוע מזה לאדם במצבי. לא אני לא בת טיפשעשרה אלא נשואה לבעל טוב ומבין ואם לילדים בוגרים ונהדרים. וכן כן אכפת לי מהם אך יחד אם זאת מבחינתי כרגע אין עוד טעם לחיי. ובכל זאת אנא תשובה מהירה.

אני מתחננת בפניך אין טעם שתעשי דברים שיכולים לפגוע באנשים אהובים תחשבי על זה שהילדים שלך ימשיכו לגדול בלי אמא... כל אדם הוא נפש בפני עצמה עולם ומלואו לכל אדם יש סיבה שהוא כאן ותכלית אני מתחננת בפניך אל תעשי את הטעות האיומה הזאת... כאן בשביל תמיכה...

היי, אני חושבת שההתייחסות שקיבלת קצת יותר למטה דווקא מעידה על המצוקה שיש לאנשים להתמודד עם נושא כואב כזה ולאו דווקא על זילזול. אף אחד אינו מזלזל בתחושות שלך ובמצוקה שלך, להיפך , כל אחד מנסה לעזור בדרך שעימה הוא מסוגל להתמודד. צר לי אבל אני לא חושבת שאת באמת מניחה שהדר' יענה לך באופן ישיר על שאלתך לגבי כמות הקלונקס שאת צריכה ליטל בכדי למות. אני חושבת שעצם הפנייה שלך לכאן, עצם המודעות לבעיה, למצב הרוח שלך ולרצון שלך שלא לחיות יותר, יכולים להביא אותך למקום אחר מזה שאת נמצאת בו היום. נדמה לי שעדיין יש בך את אותו צד שלמרות הכל רוצה לקבל עזרה. אני יודעת שמהתחתית שאת נמצאת בה היום הדרך למעלה נראית קשה ורצופת מכשולים אבל נדמה לי שאין לך הרבה ברירות... כתבת שיש לך בעל טוב ומבין וילדים נהדרים. האם זו לא סיבה מספקת לרצות לקבל עזרה? האם זו לא סיבה מספקת לרצות להשאר איתם? יכול להיות שמילים רציונליות לא בדיוק מתחברות אלייך עכשיו והכאב שלך ניכר בכל מילה שכתבת אבל יש בהחלט דרכים לעזור לך. לא לעזור לך למות. לעזור לך למצוא כוחות להיאחז בחיים, גם אם כרגע ההאיחזות היא בצפורניים ובכוחותייך האחרונים. אל תבחרי ללכת בדרך שאין חזרה ממנה. אני יודעת שהכאב והסבל הם מצבים מצמצמים מאוד וכמעט בלתי אפשרי לראות מבעדיהם אבל העובדה שאת מוקפת באנשים שאוהבים אותך צריכה לתת לך כוחות מסויימים לבקש עזרה. תשמרי על עצמך, דנה

קשה, אנחנו יודעים. קשה מאוד אפילו. צרות בלי סוף, בעיות סיבוכים סבל, כאב ייאוש. הכוחות שלך, יקרה אותן את מחפשת, עליהם את תוהה, להם את זקוקה.. הכוכות שלך בך בתוכך... הם לא אבדו, לא נדדו, לא פרחו להם... הם קיימים- ולא ניראים, לעיטים,כפונקציה של המצב הריגשי... אבל הם שם,ועוד איך הם שם ! כבר הוכחת זאת לעצמך, לנו לכולם. אנא אל ייאוש... היאזרי בסבלנות, הירגעי איספי אותם לאט לאט מהשיירים והשבבים, ליצירת העוצמה לה את נידרשת. כי כך רק כך נצליח להתגבר". גם בקצה המנהרה יש אור. ונקווה וניתפלל שלא יקרה דבר ממה שכתבת. מיכל