אני מרגישה שאני מתעצבנת בצורה לא נורמלית
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
בשנים האחרונות אני מרגישה שהתגובות הגופניות שלי כשמשהו קטן מרגיז אותי, הן תגובות לא נורמליות ואני חוששת שאולי יש לי הפרעה כלשהי. אני מכירה את התחושות הגופניות של כעס - השרירים מתכווצים, מתחילים לרעוד, מתחשק לצרוח... אני גם מכירה עצבנות גופנית, שבה כל הגוף מרגיש רגיש וכל מגע רך הופך להיות מטריד. אבל אני מדברת ל משהו אחר. אני מדברת על זה שאם אני נתקלת בכמה דברים קטנים ודביליים שמעצבנים אותי נורא, מעבר לכל פרופורציה, אני כאילו מפסיקה לראות, אני רואה את כל השדה מולי במטושטש, מה שמכנים, אני מניחה "הדם עולה לראש", ואני מרגישה שאני עומדת להתעלף. ברגעים כאלה יש לי רצון לפגוע במישהו, להרביץ, לנשוך משהו - התגובות הן בעיקר לא נגד מישהו אחר אלא גופניות שלי. אני מרגישה צורך לברביץ לקיר, לבעוט, כאילו מצטברת לי אי נעימות מאוד גדולה בתוך הגוף ואני מחפשת להוציא אותה החוצה. בדרך כלל אני מסתפקת בלרעוד קצת עד שזה עובר, אבל אח"כ כל פעם שאני נזכרת במאורע כל הגוף שלי מתקשח מחדש. מה שמדהים אותי הוא שכשמרגיזים אותי דברים גדולים באמת, אני מרגישה כעס שאני הייתי מגדירה כ"רגיל". אבל יש כמה דברים קטנים שפשוט מעיפים לי פיוז - אם נוגעים לי בחלק התחתון של הסנטר. המילה השגוייה "ואולם" במשפט כמו "כולם ידעו שזה עומד לקרות, ואולם אף אחד לא הכין את עצמו לזה". המשחק "דו"צ" שחבר שלי משחק עם האחיין שלו - הוא אומר "דו"צ" ואז הם נוגחים אחד לשני בראש. זה נראה לי מסוכן לנגוח בראש של תינוק, אבל התגובה שלי היא לא פרופורציונית בכלל. זה מגיע למצב שבו עכשיו אני יושבת מול המחשב, ורק מהמחשבה על המילה "דו"צ" קשה לי לנשום ולהתרכז. האם אלה תופעות נורמליות של כעס? האם יש משהו לעשות נגד זה? מה היית ממליץ לי לעשות? תודה רבה מראש, המתעצבנת
גברתי, אני לא פסיכיאטרית אבל קראתי את שכתבת כאן, ואם את כותבת שדברים כמו מילים מרגיזות אותך שזה באמת דברים קטנים שלא צריכים בכלל לעצבן ולא צריך להתייחס אלא לעבור הלאה ולעומת זה דברים באמת רציניים שדווקא עליהם אנשים נורמלים מתעצבנים אבל יודעים איך לנתב את הכעס למקומות חיוביים כמו להפגין או להתמרד או לעשות הכל למען לא יחזור המקרה המסוכן שנית, אז כנראה שהבעיה שלך במקור היא לא עצבים אלא בעיה אחרת שהיא זו שגורמת לך לעצבים. מנסיוני אומנם לא נסיון אישי, אני יודעת שיש אנשים שסובלים ממחשבות טורדניות או טורדנות כפייתית שזה גורם להם לפיוז גדול ששומעים מילים מסויימות או רואים דברים מסויימים שמסודרים לא בצורה שהיו רוצים שכך יהיה או אם למשל נעליים הפוכות ולא מסודרת אחד במקביל לשני ואז זה גורם להם להתעצבן על כל מי שלא כמוהם למרות שהם בכלל לא עצבניים מדברים שבאמת מרגיזים אנשים ללא הבעיה הנ"ל. לכן אולי שתבדקי את עצמך בכוון הזה.
לאינדי חסרים פרטים רבים במכתבך כמו גילך, מצב משפחתי וכך הלאה. כך שאיני יכול לדייק אבל אכתוב באופן כללי. נראה שהעתודות שלך (רזרבות) מועטות ביותר, כלומר ישנה שחיקה רבה ובדרך כלל שחיקה כזו היא על רקע של קונפליקט או קושי גדול. לעתים הקונפליקט הוא עם בן זוג או עם דבר חיצוני, ולעתים הוא נפשי פנימי -אישי. לא כתבת כמה זמן הדברים הם כך, אולם נראה לי שהם די ממושכים ואת מאוד סובלת, לכן אני חושב שהמסקנה הברורה היא שצריך להגיע לאבחון יותר מפורט כדי להעריך את מצבך. כמובן שרק אחר כך אפשר לשקול אפשרויות טיפוליות. כל טוב דר' גיורא הידש
