הבן שלי - חייל חדש

שלום רב, לפני 10 ימים חיילנו את בנינו השני לצבא. הפעם מודיעין שדה. ה"ילד" הזה בשונה מאחיו הבכור, הוא בחור מאוד רגיש, מופנם שחייב להרגיש מאוד בנוח וקרוב בחברה הסובבת אותו כדי להפתח. נער מאוד אינטלגנטי, מן ילד פרחים שכזה שעדיין (להערכתי) לא גילה את הסקס. אחד שבילה המון בסינמטקים, אינו מעשן ואינו שותה, מאוד איכפתניק, ומאוד נוטה שמאלה בדעותיו הפוליטיות. לצערי, הוא לא מצליח להשתלב בחיי הצבא. הוא ממש מדוכא, איני חושב שהמצב התדרדר למסוכן, אבל בטח לא נעים לשמוע את תיאוריו. הוא כמעט ואינו מדבר עם השותפים לאוהל, לא מתחבר. הוא הספיק ב-72 שעות להפקיר פעמיים נשק ועל כן סיכוייו מאוד גדולים להשאר שבת. הדבר ממש משבש לו את ההתנהלות היומיומית. בשבת הזו שהוא יישאר מרותק, חבריו הטובים ביותר מתגייסים והוא מאוד קיווה להיות איתם בבית. אני אקצר - שאלתי האם אתה חושב שכדאי לעשות צעד דרסטי, להתערב, לבקש שיראה אותו קב"ן? או לחילופין האם אני מתאר מצב רגיל שיחלוף עם הזמן? אודה לך על התשובה א.גבריאל

לגבריאל סביר שמדובר על תגובת הסתגלות או קשיים להסתגל למסגרת הצבאית. דבר שהוא טבעי לילד עדין כפי שתיארת. אבל גם לעוצמות יש משמעות ואם העוצמות גדולות מדי אז צריך לעזור לו. כמובן שעזרה מסוג אחד היא התמיכה שאתם נותנים לו בטלפון או כאשר יבוא הבייתה (ונקווה שלא יהיה מרותק). אם הדברים משתבשים ואתם מתרשמים שהמצב חמור צריך לעשות הכל כדי שיגיע לקב"ן, כלומר קודם לדבר אתו שיפנה בעצמו ולשוחח אתו מה הוא יגיד לקב"ן. אם הוא לא פונה אז לנסות וליצור קשר ישירות לקב"ן הכל לפי המצב. קצת להרגיע אותך, בדרך כלל בבסיסי טירונות המפקדים ערים לבעיות מהסוג הזה וקיים סיכוי טוב שמפקד יתערב ואף יפנה אותו לקב"ן ביוזמה שלהם. בדרך כלל זה כך אבל לא הייתי סומך על זה. כל טוב דר' גיורא הידש